הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "איכא דאמרי"; "מתקיף"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין לב ע"א

גמ'. אמר רבא: מתקנתו של הלל, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו, מדעתו - מגורשת,
בעל כרחו - אינה מגורשת; מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כרחו הויא נתינה, הא בעלמא נתינה בעל כרחו לא הויא נתינה.
מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב אשי: ודילמא כי איצטריכא ליה להלל לתקוני - שלא בפניו, אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא מתנה.
איכא דאמרי, אמר רבא: מתקנתו של הלל, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו, בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה; וכי איצטריך ליה להלל לתקוני - שלא בפניו, אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה. מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודילמא בין בפניו בין שלא בפניו - מדעתו אין, בעל כרחו לא והלל מאי דאיצטריך ליה תקין." 

1.
לפי הלשון הראשון בגמרא אם הבעל קיבל את הכסף [שהיה נשוא התנאי] בעל כרחו, אין זו נתינה ולכן הגט לא תקף והאשה אינה מגורשת.
ולפי הלשון השני – להיפך – נתינה בעל כרחו נחשבת נתינה והגט תקף – והאשה מגורשת.

2.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ח הלכה כא:

הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום, נתנה בתוך שלשים יום מדעתו הרי זו מגורשת, לאחר שלשים יום אינה מגורשת,
נתנה לו בעל כרחו והוא אינו רוצה לקבל הרי זה גט פסול עד שתתן מדעתו, חזר ואמר לה בתוך השלשים יום הרי הן מחולין לך אינה מגורשת, שהרי לא נעשה התנאי, מת בתוך שלשים יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא ה נתנה אינה מגורשת.

השגת הראב"ד:
חזר ואמר לה בתוך שלשים יום הרי הן מחולין לך אינה מגורשת שהרי לא נתקיים התנאי, מת בתוך שלשים יום ונשלמו השלשים ולא נתנה מגורשת. א"א לא ידעתי מאין לו זה אלא מסברא דנפשיה כיון שאמר מחולין לך ומת תו לא אמרי' לצעורי איכוון.+

בפשטות הרמב"ם לא פסק כאף אחת מהדעות בגמרא, אלא כדעת "ביניים".

3.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק ח הלכה כא:

נתנה לו בעל כרחו וכו'. בגמרא שם אמר רבא מתקנתו של הלל וכו' נתנה לו מדעתו מגורשת על כרחו אינה מגורשת וכו' איכא דאמרי אמר רבא וכו' נתנה לו בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה. ובעטור כתוב ורבינו האי ז"ל פסק כלישנא בתרא ע"כ.
ונראה לי שזה דעת רבינו לענין דינא אלא שרצה להחמיר לכתחלה בערוה החמורה וכתב ה"ז גט פסול וידוע ענין הפסול בדבריו ז"ל שלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא
ואם היה פוסק כלישנא קמא היה כותב אינה מגורשת
ואם היה הדבר אצלו בספק היה כותב מגורשת ואינה מגורשת א"ו כך היתה סברתו ואף לענין ד"מ כן נתן לו ביתו או שדהו ע"מ שיתן לו מאתים זוז ונתנם לו בעל כרחו נתקיים התנאי ואף בקדושין כן אמר לה הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך ר' זוז ונתן לה בעל כרחה מקודשת ויש מי שאמר שהדבר ספק הלכתא כמאן מתרין לישני ובגיטין וקדושין הוא ספק מגורשת וספק מקודשת ובממונא אי ארעא היא קיימא בחזקת מריה קמא ואי מטלטלין נינהו ומסרה ליד מקבל מספיקא לא מפקינן להו מיניה. ודברי רבינו האי ורבינו עיקר דהלכתא כלישנא בתרא:

מסקנה ה"מגיד משנה" שהרמב"ם – כעיקרון – פסק כ"לישנא בתרא", זאת אומרת כדעה האחרונה בגמרא שוהבאה בלשון "איכא דאמרי".
לפי זה הרמב"ם פוסק שהגט תקף אלא שרק בגלל חומרת איסור עריות הוא פוסק שלכתחילה לא תינשא לאחר.

3.1
הוא מסביר שהרמב"ם לא פוסק שהדין כאן הוא ספק מגורשת, והוא מבחין בין שתי לשונות פסיקה: האחת: "מגורשת ואינה מגורשת" – המשמעות, שמדובר בגרושי ספק.
השניה: "גט פסול" [ולא "גט בטל"] – שמשמעותו "לכתחילה לא תינשא ואם נשאת – לא תצא"

4.
בכל אופן, נלמד מה"מגיד משנה", שהרמב"ם פוסק כ"לישנא בתרא" יש שיטות ראשונים שסוברות שזוהי שיטתו העקרונית של הרמב"ם בכל התורה - לפסוק כ"לישנא בתרא".

5.
אולם יש מקום לבאר: הרי על כל אחת מהדעות בדינו של רבא יש קושיה של רב פפא ["מתקיף"], אם כן, לפי מה הכריע הרמב"ם? כנראה שה"מגיד משנה" מתכוון לומר, שהרמב"ם פוסק כדעה שניה בדברי רבא והוא לא מקבל את קושיית רב פפא על דעת רבא, וראה ב"מתיבתא", הערה ג, שהרא"ש טוען שרב פפא לא חולק על רבא בהכרח, אלא שרב פפא מתלבט בדין.

5.1
לפי דבריו יוצא שהביטוי "מתקיף" לא מחייב שמשמעתו היא שהמתקיף חולק על המותקף, אלא "רק" העלאת קושי בקבלת הדין !

6.
ומדוע הרמב"ם פוסק כ"איכא דאמרי"? [ויש מקום לדון האם הרמב"ם פוסק כ"לישנא בתרא" בכל מקרה של לשון אחרון, או שמא דווקא כלשון של "איכא דאמרי" ו/או "איבעית אימא"]

7.
כנראה שהוא חושב ש"עורך הגמרא" הוא זה שכתב את דעת ה"איכא דאמרי" בש"ס, ולא רק את הדעה עצמה אלא גם את הביטוי עצמו של "איכא דאמרי".

8.
ומיהו "עורך הש"ס" בסוגייתנו? אם מדובר בבנו של רב אשי ["רב שימי בר אשי" – יש גורסים גם בדעה הראשונה "רב שימי בר אשי"] הרי שהקושיה הוקשתה בדור שאחרי רב אשי [שמקובל כ"עורך הש"ס"] וממילא מי שסידר את הסוגיה כולה הוא בודאי בדור של הסבוראים [דור שני אחרי רב אשי].