אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כהן שהקדיש שדה חרמו"
בישול ביום טוב עבור מחלל שבת בפרהסיא
ערכין לד ע"א
ר' משה אלון (- שם אמיתי. בלידתו נקרא אלון ולימים לכששב בתשובה הורהו אחד מגדולי הדור להוסיף לשמו את השם משה), שב בתשובה בעודו בחור כשהוא מקבל עליו עול תורה ומצוות. עד מהרה עלה במעלות התורה והיראה, השתלב בעולם הישיבות ולימים נישא לבת גילו שכמוהו אף היא נטשה מאחריה תבל ומלואה כדי לידבק בתורת ה' וביראתו. משפחותיהם של השניים לא שמחות מצעדיהם, אבל עם השנים הבינו לנפשם והשתדלו שלא להטריד את רוחם. כולם מלבד חמיו של משה. הלה כופר בכל התורה כולה חיפש כל הזדמנות שהיא על מנת להטריד את חתנו ולקנטרו, ומשה מצידו משום דרכי שלום השתדל להתעלם.
היה זה באחד משלוש רגלים בשנה, כאשר קול טרטורו של אופנוע גדול נשמע ברחבי השכונה החרדית השקטה. כמה תושבים מבוהלים יצאו לראות במי מדובר, עד שהתגלה כי הנוסע עוצר את אופנועו ליד אחד הבניינים, ובצעדים קלים נבלע באחת הדירות. היה זה חמיו של משה שמצידו ביקש שהאדמה תפתח פיה ותבלעהו, אך ברגע הבא התעשת והשתדל לכבד את חותנו ביתר הכבוד. ובינתיים סיפר הלה למשה, כשבת שחוק על פיו כי אחר הצהריים חשקה נפשו בסעודת חג. קם עלה על האופנוע ונסע אל בתו וחתנו שלבטח הכינו סעודה דשנה. "אכן כך" התגמגם משה, "אבל סיימנו לפני כשעתיים..." - "נו" - הפטיר החותן בן דמותו של עשו, "עד כמה שזכור לי, בחג מותר לבשל..."
פניו של משה החשיכו והחווירו חליפות, בן רגע עזב את הבית חרישית ואץ-רץ אל ביתו של הרב לשאול מה יעשה. והרב הרהר קצרות והורה נחרצות כי לא יהין לבשל עבור חותנו המחלל שבת ויום טוב בפרהסיא. אם זאת צייד אותו בכל מיני מטעמים, כשהוא מוסיף, "באחד מימי חול המועד ראה להיכנס הנה, ואז נלמד סוגיה זו מיסודה" - הבטיח לו
ובאחד הימים שלאחר מכן, קיים הרב הבטחתו. "צרות צרורות הסבו הקראים ליהודים במשך שנים ארוכות" - פתח בהסבריו למשה. עוד מכור מחצבתם בבבל ועד לארצות הגולה בהן הופיעו במקומות שונים. עם השנים יצרו הקראים גם שאלות הלכתיות רבות. האם דינם כיהודים, מה דינו של קראי הרוצה לשוב בתשובה - האם עליו להתגייר, ואם נחשבים המה כיהודים האם יש לחוש כי הם ספק ממזרים, ועוד מגוון רחב של שאלות הלכתיות.
אחת משלל השאלות הללו נוגעת לשאלה אם מותר לבשל ביום טוב עבור קראי, שהרי אוכל נפש מותר להכין ביום טוב, אך לא עבור נכרי. ואם כן מתעורר הנידון אם הקראים נחשבים כיהודים ומותר לבשל עבורם ביום טוב, או שמא כנכרים המה ואסור.
והנה בדור הראשון לרבותינו האחרונים נמצאה תשובה ( מובאת ב"שו"ת המבי"ט" א, כח) לרבינו שמשון אחד מהראשונים (ישנו נידון שלם מיהו רבינו שמשון המדובר האם הוא רבינו שמשון בן אברהם - הלא הוא הר"ש משאנץ מראשוני בעלי התוספות ובעל הפירוש למשניות זרעים וטהרות, או שמא הוא רבינו שמשון בר יצחק הלא הוא הר"ש מקינון - מאחרוני בעלי התוספות ובעל ספר 'כריתות', כאשר רבינו חיים בניבשתי בעל "כנסת הגדולה" כותב (כנסת הגדולה אבן העזר ד, הגהות בית יוסף כו) כי בעל תשובה זו הוא רבינו שמשון בר אברהם), הכותב, כי יש להחמיר על הקראים משני הצדדים הן להחשיבם כיהודים לגבי זה שקידושיהם קידושין ונשותיהם צריכות גט כתיקון חכמים, והן מאידך גיסא שדינם ככופרים וחייבי כריתות ודין בניהם כממזרים ואסור להינשא עימם.
בתוך הדברים כותב רבינו שמשון, כי אף לבשל להם ביום טוב אסור שכן מבואר בגמרא (חולין קלב, ב) שכהן שאינו מודה בעבודה אינו נוטל חלק בקדשים. ואם כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בקדשים, כל שכן שהקראים שאינם מודים בשחיטה שלנו שאין להם חלק בה, ולכן הם בכלל מה שנאמר (שמות יב, טז) "הוא לבדו יעשה לכם", ודרשו חכמים (ביצה כ, ב) לכם ולא לנכרים, שאסור לשחוט ביום טוב לצורך גויים. ומעתה הוסיף רבינו שמשון כי בכלל זה אף קראים.
ברם, באותו דור דעה מדובר - חיבר אחד מחכמי הדור קונטרס שלם להפריך את תשובתו של רבינו שמשון, כאשר את הנוגע לגבי בישול עבור קראים ביום טוב ביקש להפריך מסוגייתנו.
לפנינו מבואר שיש חילוק בין כהן שמחרים את שדהו, לכהן מקריב קרבנות, שהמקריב קרבנות מקבל את האימורים תמורת עבודתו, אבל שדה חרם אינה תמורת עבודה. ופירש רש"י (ד"ה הכא ברשותו) שמתנות כהונה ניתנים משולחן גבוה כשכר על העבודה.
ולפיכך ביקש אותו מחבר לבאר שכיון שחזה ושוק, שיירי מנחות ושאר מתנות שבמקדש, הם שכר לכהנים חלף עבודתם, הרי מי שאינו מודה בה ובקדושתה - למה יזכה במתנות. אך לפי ביאור זה ביקש אותו מחבר לדחות את סברת הר"ש, שכן דווקא בקדשים יש סברא שהכופר בהן לא יטול חלקו, כיון שאינן אלא לשכר העבודה, ומי שאינו מודה בעבודה אינו שייך בנטילת שכר עליה. אבל היתר השחיטה ביום טוב אין בו ענין שכר, ולכן גם מי שאינו מודה בשחיטה מותר לשחוט לצרכו, ואין למעט צדוקים וקראים, שלא מצינו בשום מקום שדינם כנכרים.
את קונטרסו שיגר הלה לרבינו דוד בן זמרה - הרדב"ז שבתשובותיו (שו"ת רדב"ז ב, תשצו) האריך לפרוך את דברי אותו מחבר וליישב את דברי רבינו שמשון. בתוך הדברים דחה גם דברים אלו, כשהוא מבאר את סברת הר"ש וכותב שיש לומר דין - כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בה, צדוקי שאינו מודה שמותר לשחוט ביום טוב לצורך אוכל נפש איך שוחטין להם ביו"ט - בלשון אחר. והיינו כי כיון שאינם מודים בשחיטה שלנו ביו"ט, אין להם חלק בה וקוראים עליהם לכם ולא לנכרים, והטעם מפני שאינם מודים שמותר לעשות אוכל נפש ביום טוב. והיינו כי ענין זה אסור לקראי מתוך שיבושו שלו בדברי התורה.
ולפיכך להלכה כתב במשנה ברורה (תקיב, ב) בשם תשובת רבינו בצלאל אשכנזי המביא בתשובותיו (סימן ג') את כל תשובתו של הרדב"ז כי יש מתירים לבשל לקראים ביום טוב, ויש אוסרים. אך דינו של מומר לעבודת כוכבים או מחלל שבת בפרהסיא כנכרי שלגביו נפסק בשולחן ערוך (שם) שאסור לבשל עבורו.
"מעתה תבין" - סיים הרב את נימוקי תשובתו לר' משה אלון, "מדוע אמרתי לך שאל לך לבשל..."
