הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "סוגיא כוותיה"; "אמורא מאוחר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין כח ע"א
אמר רבי אלעזר בן עזריה: אם לגבוה אין אדם רשאי כו'. היינו ת"ק! איכא בינייהו דרבי אילא, דאמר רבי אילא: באושא התקינו, המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש, ולא הניחו לו חבריו, ומנו? רבי ישבב; ואמרי לה: רבי ישבב, ולא הניחו לו חביריו, ומנו? רבי עקיבא."
1.
רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה יג:
לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו, והעושה כן עובר על דעת הכתוב שהרי הוא אומר מכל אשר לו ולא כל אשר לו כמו שבארו חכמים, ואין זו חסידות אלא שטות שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות, ואין מרחמין עליו, ובזה וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה מכלל מבלי עולם, אלא כל המפזר ממונו במצות אל יפזר יותר מחומש, ויהיה כמו שצוו נביאים מכלכל דבריו במשפט בין בדברי תורה בין בדברי עולם, אפילו בקרבנות שאדם חייב בהן הרי חסה תורה על הממון ואמרה שיביא כפי מסת ידו, קל וחומר לדברים שלא נתחייב בהן אלא מחמת נדרו שלא ינדור אלא כראוי לו שנאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. סליקו להו הלכות ערכין וחרמין בס"ד.
1.
הרמב"ם פוסק שלא יבזבז יותר מחומש – כדברי רבי אילא. וממילא פוסק כבסוגייתנו כרבי אלעזר בן עזריה ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמד]. והרש"ש מוכיח שכך הלכה מכך שהגמרא בכתובות דף סז עמוד ב] מקשה בפשיטות מדין זה.
1.1
נמצאנו למדים שהעיקרון של "סוגיא כוותיה" [ולכן כמותה הלכה] היא גם כאשר מקשים מדין מסויים [משמע שדין זה מוסכם להלכה].
2.
הערה: בסוגייתנו הגמרא תולה את מחלוקת רבי אליעזר ורבי אלעזר בן עזריה בדברי רבי אילא. רבי אילא הוא "רבי עילאי" שהיה אביו של רבי יהודה ["רבי יהודה בר אילעי"] , וממילא היה בתקופת רבי עקיבא ובתקופתם של רבי אלעזר בן עזריה ורבי אליעזר.
3.
הערה נוספת, ראה ב"מתיבתא", הערה נ' שמקשה כיצד יתכן שהתנאים חלקו בדין שמשמע שהוא מדאורייתא, והגמרא אומרת שחלקו בנימוק אם קיבלו את תקנת אושא - שהיא מדרבנן.
והתשובה העקרונית: הדין [שלא יבזבז יותר מחומש] הוא מדאורייתא, וחכמים שכחוהו ובאושא תיקנו מחדש!!!
4.
נראה שעל פי זה ניתן ליישב הרבה קושיות בש"ס גם של "סדר הדורות" ["אמורא מוקדם"], כלומר אם הגמרא אומרת שאמורא מוקדם הסתמך על דברי אמורא מאוחר, ניתן לומר שדברי האמורא המאוחר היו כבר לפני האמורא המוקדם, אלא ששכחוהו והאמורא המאוחר חידש אותו מחדש מעצמו!
