הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "דברי רבי"; "רבי... אומר"; "תנא קמא - רבנן"; "משנה ותוספתא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין כח ע"א
מתני'. מחרים אדם מצאנו ומבקרו, ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים, ומשדה אחוזתו,
ואם החרים את כולם - אינם מוחרמים, דברי ר"א. א"ר אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו."
1.
האם כל הרישא הם דברי רבי אליעזר?
2.
תוספתא מסכת ערכין (צוקרמאנדל) פרק ד:
הלכה כג
אין אדם רשיי להקדיש את כל נכסיו אם הקדיש את כולן הרי הן מוקדשין אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו ואם החרים את כולן הרי הן מוחרמין:
הלכה כד
ר' אליעזר אומר מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזתו ולא כל שדי אחוזתו לפכך אם הקדיש את כולם [במהדורת "חסדי דוד", יש המשך: "הרי הן מקודשים, ואם החרים את כולן"] אין מוחרמין:
הלכה כה
אמר ר' אלעזר בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את נכסיו שחס המקום עליו על אחת כמה וכמה אדם חייב להיות חס על נכסיו:
במהדורת "חסדי דוד" כל 3 הפיסקאות לעיל נמצאות בפיסקה אחת.
3
לפי התוספתא משמע שדברי רבי אליעזר הם רק מהקטע "ואם החרים את כולם...", כלומר, לפי התוספתא משמע שרבי אליעזר חולק על תנא קמא. לפי תנא קמא אם החרים את כולם – בדיעבד – "הרי הן מוחרמין", ועל זה חולק רבי אליעזר ש"אינם מוחרמים".
ה"חסדי דוד" מסביר שגם משנתנו היא כתוספתא, והרישא [לא כולל "ואם החרים..."] היא כדעת תנא קמא בתוספתא, שרק לכתחילה לא יחרים את כולן, אבל בדיעבד "מוחרמים". [ראה ב"מתיבתא", הערה יז]
4.
רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ב:
מחרים אדם מן בקרו ומצאנו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו, אבל לא יחרים כל בהמתו ולא כל עבדיו ולא כל שדותיו ולא כל מין שיש לו משאר המטלטלין שנאמר מכל אשר לו,
ואם החרים את הכל אפילו החרים כל נכסיו הרי אלו מוחרמין בין שהחרים לכהנים בין שהחרים לבדק הבית.
משמע שהרמב"ם פוסק כדעת "תנא קמא" בתוספתא ובמשנתנו.
5.
כסף משנה הלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ב:
מחרים אדם מבקרו ומצאנו וכו'. משנה בפ"ח דערכין (דף כ"ח) מחרים אדם מצאנו ומבקרו וכו'
ומדקאמר דברי ר' אליעזר
אע"ג דר' אלעזר ב"ע
משמע דסבר כוותיה משמע לרבינו דרבנן פליגי עליה וכן מפורש בתוספתא ופסק כוותייהו שאם החרימם את כולם הרי הם מוחרמים וכ"כ בפירוש המשנה:
הוא מסביר את המשנה כדברינו לעיל,והוא מדגיש כמה נקודות מרכזיות:
5.1
מלשון המשנה "דברי רבי אליעזר" – משמע שחכמים חולקים עליו. בפשטות משמע שבכל מקום במשנה כאשר מופיע הביטוי "דברי רבי..." משמע שאחרים חולקים עליו. השאלה היא האם זה כלל כללי או שמא דווקא כאן כלל זה נכון, כשיש הוכחה מהתוספתא ש"תנא קמא" [="רבנן"] חולק על רבי אליעזר.
5.2
ה"תנא קמא" שבתוספתא במפורש חולק על רבי אליעזר. ויש ללמוד מדבריו - לגבי התוספתא - ש"תנא קמא" הוא "רבנן" [="חכמים"].
6.
מכל הנ"ל משמע שיש כאן שתי הוכחות לכך שחכמים חולקים על רבי אליעזר, א: "מהביטוי "דברי רבי אליעזר" ב: מהתוספתא.
7.
מדברי ההרחבה שב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמ, ובהערה ד:
הוא מדייק מה"כסף משנה" – כאמור לעיל – שכשמשמע ממשנה שיש דעת חולקים, יש לפסוק כמותם אף שאינם מוזכרים בפירוש במשנה,
8.
והקשו פרשנים:
רמב"ם הלכות תמורה פרק א הלכה יז:
הממיר בכלאים או בטריפה ויוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהן והרי זה כמי שהמיר בגמל או בחמור לפי שאין במינן קרבן ולפיכך אינו לוקה, מה בין אלו לבעל מום בעל מום יש במינן קרבן אלו אין במינם קרבן.
8.1
כסף משנה הלכות תמורה פרק א הלכה יז:
הממיר בכלאים או בטריפה וכו'. משנה בסוף פ"ב דתמורה (דף י"ז) ואע"פ שהיא שנויה בשם ר' אלעזר כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר"א ואין חולק עליו.
וק"ל [=וקשה לי] שבתוספתא תני דלת"ק עושים תמורה.
וי"ל שמאחר שבמשנתנו לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא:
ה"כסף משנה" מסביר שאם כתוב במשנה שאלו דברי רבי אלעזר הרי שאין חולק עליו, וקשה לו שהרי בתוספתא משמע שיש "תנא קמא" שחולק על רבי אלעזר.
8.2
והוא עונה: כיון שהדעה החולקת היא בתוספתא משמע שהתנא של המשנה לא מקבל את אותה דעה שבתוספתא.
[נראה שכוונתו היא, שרבי יהודה הנשיא הוא זה שלא מקבל את התוספתא, ולכן לא שיבץ את ה"תנא קמא" מהתוספתא במשנתו.]
