גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשצ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת ערכין
דף כט ע"ב
היאך גאל בועז את שדה אלימלך שמכרה נעמי - קודם שתי שנים מהמכירה?
שנינו במשנה (כט ע"ב): "המוכר את שדהו בשעת היובל, אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, שנאמר (ויקרא כה, טו) 'במספר שני תבואות ימכר לך'". ואמרו בגמרא: "המוכר שדהו בשעת היובל וכו' 'אינו גואל' לא קתני [דליהוי משמע אינו דין שיכופו את הלוקח, להחזיר לו בפדיון בפחות משתי שנים. רש"י], אלא 'אינו מותר לגאול', אלמא קסבר איסורא נמי איכא, דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור [למוכר להראות זוזין ללוקח כדי שייטב בעיניו להחזירה לו. רש"י], ולא מיבעיא, מוכר דקאי בעשה דכתיב 'במספר שני תבואות ימכר לך', אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה, דבעינן 'שנים תקנה' [כמו שנאמר (שם): 'במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך', ומשמע שתהא קנויה לו שתי שנים, ואי מהדר ליה מקמי הכי עובר בעשה. רש"י] וליכא".
לפי האמור, שהמוכר את שדהו בשנת היובל אסור לו לגאול פחות משתי שנים למכירתו, וגם בדיעבד נחלקו הראשונים (ראה שיטמ"ק כאן אות ג, שנחלקו בזה הר"י ור' אלחנן בנו) האם מה שעשוי עשוי, נתקשה רבי שלמה אלקבץ זי"ע בספרו 'שורש ישי' (על מגלת רות), הלא כשבועז בא להינשא לרות, ודן אודות השדה שהיה שייך לאלימלך, כתיב (רות ד, ג-ד): "ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב. ואני אמרתי וגו' אם תגאל גאל ואם לא יגאל הגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל". ולמעשה לא היה כן, כפי שנאמר בהמשך (שם): "ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתה להקים שם המת על נחלתו. ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאול", והקשה ב'שורש ישי': "ומעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו בגאולת בועז", כי זה שבועז אמר 'חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב' ופשוטן של דברים שמכרה אחרי ששבה משדי מואב... ומיום בואה עד היום ההוא ג' חדשים... ואם כן האיך גאלוהו קודם שתי שנים, והתנן 'אינו מותר לגאול פחות משתי שנים', ואסיקנא דאיסורא נמי איכא...".
ומתרץ בזה ב' תירוצים, האחד: שבאמת עדיין לא מכרה נעמי את שדה אלימלך, אלא שעלה ברצונה למכור, וניתנה זכות קדימה לגואל, ובכן לא קשה מידי, דהנה על הפסוק (שם ג, ט): "ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה", כתב רש"י: "כי גואל אתה - לגאול נחלת אישי, כמו שנאמר (ויקרא כה, כה) 'בא גואלו הקרוב אליו וגאל'... וחמותי ואני צריכות למכור נחלתנו, ועתה עליך לקנות קנה גם אותי עמה שיזכר שם המת על נחלתו". הרי שעדיין לא מכרה כלל, אלא שעמדה למכור. וכן משמע גם מדברי הרמב"ן בפר' בהר (שם פסוק לג) שכתב בזה"ל: "... כי היה לפנים בישראל כשצריך אדם למכור שדהו שיבא הקודם בירושתו ויקנה אותה, והוא הנקרא גאולה... וכן מפורש שם בענין בועז, ונראה בעיני, שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדינא דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר כמו שעשה בועז", מפורש יוצא, שמדובר כאשר עמדה נעמי למכור את שדה אלימלך, ועדיין לא עשתה את המכירה.
תירוץ נוסף כתב הגר"ש אלקבץ, וז"ל: "ועוד יש לי דרך אחרת, שיהיה מכרה כמשמעו, ויש לי להקדים מה שמצאתי כתוב להר"ר חזקיה בר מנוח בפירש התורה, וז"ל: ''וגאל את ממכר אחיו', כלומר, יקנה הוא ממכר אחיו מיד, אבל במוכר הוא אומר 'וחשב את שני ממכרו', לפי שסתם מוכר אינו יכול לפדות עד זמן מרובה', עכ"ל. ונראין דבריו, כי המוכר אחרי שמכר קנסינן ליה שלא יגאול עד שיאכל הקונה שתי שנים, או מפני שסתם מוכר אינו יכול לפדות בקרוב, אמנם, הגואל אחר דמצוה קעביד ויש לו יגאל מיד... ומעתה אע"פ שמכרה נעמי זה שלש חדשים יכול בועז לגאול מיד אחרי שהוא גואל".
ומתירוץ זה עולה חידוש גדול להלכה, שמה שאסרה התורה לגאול תוך שני שנים, אינו אלא למוכר עצמו, אכן כאשר בא הקרוב לגאול את השדה - מותר לו לגאול מיד, ולכן בועז והגואל היו יכולים שפיר לגאול את השדה שמכרה נעמי. אכן, כבר העיר בספר 'יקר הערך' (כאן) שלא כן מבואר בספר החינוך (מצוה שלט), וז"ל: "שדה אחוזה נגאל על ידי המוכר או על ידי גואלו לאחר שתי שנים בעל כרחו של לוקח", משמע שדין זה של שתי שנים - נאמר בין על המוכר ובין על הגואל.
בספר 'טירת כסף' (עמ' ריז) כתב בזה עוד ב' תירוצים, וז"ל: "ואני בעניי אמינא מילתא דשויא, דאפשר דאותו שדה לא היתה בת זריעה, וכל כי האי יכול לגאול קודם ב' שנים, וכמש"כ הרמב"ם פי"א מהל' שמיטה [ז"ל: "מכר נקעים מלאים מים או סלעים שאינם ראויין לזריעה, הרי זה פודה בפחות משתי שנים, שנאמר 'במספר שני תבואות', שדה הראוי לתבואה הוא שאינה נגאלת אלא אחר שתי שנים"] יע"ש (ראה 'יד משה' להג"ר חיים משה אמארילייו, שלונקי תק"י, בליקוטים קמד, ד שדן בארוכה בתירוץ זה, ויעו"ש תירוץ נוסף). אי נמי יש לומר, דכשמכרה נעמי היתה בשנת היובל, דהשדה חוזר, וקיי"ל כשמואל [ראה בגמ' שם: "המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה, ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר"], ושם בהרמב"ם ז"ל (הי"א)".
ולסיום נביא מה שכתב בזה בספר המקנה (קידושין כא:): "אך י"ל, דלפי משמעות הכתוב, משמע שהיה כל זה בשנה הראשונה ששבה נעמי משדי מואב, ואם כן קשה כיון שמכרה נעמי השדה לאיש אחר, הא אין שדה אחוזה נגאלת פחות משתי שנים. ועל כרחך צ"ל, שכל קנין הזה היה שיוכל לגאול מן הלוקח אחר שתי שנים, אם כן אי לא היה קנין היה יכול הגואל לחזור בו תוך שתי שנים, כדין המוכר שדהו לאחר ל' יום שיכול לחזור בו עד ל' יום, לכך הוצרך לעשות קנין, אע"ג דבכל קנין סודר צריך להיות מעכשיו, צריכים לומר, שהקנה לו הכח שיש לו בשדה לגאול אחר שתי נשים, ואם כן אי לאו שהקנה לו הי' יכול הגואל לחזור בו עד שיגיע זמן הגאולה".
