סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 763
"כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני"
תמורה ד ע"ב
הרמב"ם בהלכות גירושין פ"ג הי"ט כותב: "הכותב גט בשבת או ביום הכיפורים... כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה אינה מגורשת, שהרי העדים פסולים מן התורה". מתוך כך שפסל הרמב"ם הגט רק מטעם פסול העדים ולא מטעם "אי עביד לא מהני" (שהגט אינו גט כיון שנעשה באיסור) רוצה להוכיח מוהר"ש יפה (מופיע בשעה"מ על אתר ברמב"ם) שסובר הרמב"ם כאביי - אי עביד מהני". ולכאורה ישנם עוד הוכחות שפוסקים כאביי: דין המופיע בירושלמי: "מאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה", וכן פוסק הרמב"ם, ונראה גם לפי מקור זה שהלכה כאביי, שלכאורה לשיטת רבא לא תהיה הקנאתו הקנאה כיון דעבר אמימרא דרחמנא, שהקנאה בשבת אסורה. ובמשנה (חולין יד,א) מופיע: "השוחט בשבת וביום הכיפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה". הגמרא מנסה להעמיד את המשנה במקרה שהשוחט הזיד, שאפי' כך שחיטתו כשירה. אמנם הגמרא דוחה את ההו"א הזו אך לא מטעם "אי עביד לא מהני" אלא מטעם אחר. גם מכאן רואים לכאורה שפשט הסוגיא כאביי.
בעל שער המלך חולק על מוהר"ש יפה מכח כמה קושיות ומחלק בין נקודת המחלוקת של אביי ורבא בגמרא לבין המקרים שכתבנו למעלה. אביי ורבא חולקים, הוא מסביר רק במקרה שבו עצם המעשה אסור - גזילה, תמורה, אלמנה לכ"ג וכו' אך במקרים שבו עצם המעשה אינו אסור, אלא דבר חיצוני - כגון היום שנעשה בו המעשה, שגורם למעשה שיאסר - אז אביי ורבא אינם חולקים וברור שמהני. (תירוץ זה מופיע אף בש"ך חומ"מ סימן ר"ח) המהרי"ט (חלק א' סי' ס"ט) כותב חילוק אחר - רבא סובר שרק במקים שבו הדין "לא מהני" יגרום לכך שלא תחול העבירה או שתיתוקן - אז נאמר הדין (לדוגמא, בתורם מן הרעה על היפה, שאם נאמר שלא מהני יצטרך להפריש מחדש תרומה יפה, וממילא תתוקן העבירה), אך במקום שאין אפשרות לתקן את האיסור אין אומרים "לא מהני" - כגון ששחט בהמה בשבת - שחלול שבת כבר נעשה, בין אם תועיל השחיטה בין אם לא תועיל.
בעל שו"ת "שרידי אש" (ח"א עמ' רנב - ער), הרב יחיאל יעקב ויינברג, מנתח את הדברים בכוון קצת שונה. יש להבדיל בין חלות משפטית ודינית של מעשה לבין חלות מעשית במציאות. דבר שחלותו מצטמצמת רק באופן משפטי, לדוגמא, שאם נתרמה תרומה לפני בכורים אין רישום רע על התרומה עצמה אלא על הקביעה הדינית שדבר זה הוא תרומה - אזי חל הכלל "אי עביד לא מהני" - חלות מסוג זה יש בכח הכלל לסלק. אך אם יש ללאו רישום גם במציאות "למשל אדם שהדליק אש בשבת או אכל נבלות וטריפות" שאי אפשר לומר שלא עשה את המעשים הללו, שהרי הם קיימים במציאות, במקרים כאלו אין הכלל יכול לפעול. (ועיין עוד באריכות בספר חידושי בעל שרידי אש עמ' 39 בהערה שם, ובספר דגל ראובן חלק שני סי' ב).
(יוסף דעת)
