הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "הלכה כרבי יהודה"; "סוגיא כוותיה"; "תנא קמא - סתם משנה"; "הלכה כרבי אליעזר בן יעקב"
[כללי פסיקה וביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין יז ע"ב
גמ'. עני והעשיר - +ויקרא כ"ז+ אשר תשיג יד הנודר, עשיר והעני - על פי אשר תשיג.
מ"ט דר' יהודה? אמר קרא: +ויקרא כ"ז+ ואם מך הוא מערכך, עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. אלא מעתה, +ויקרא י"ד+ ואם דל הוא, הכי נמי עד שיהא בדלותו מתחלתו ועד סופו!
וכי תימא הכי נמי,
והתנן: מצורע שהביא קרבנותיו, עני והעשיר, עשיר והעני - הכל הולך אחר חטאת, דברי רבי שמעון;
רבי יהודה אומר: הכל הולך אחר אשם;
ותניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: הכל הולך אחר צפרים!
הא אתמר עלה: אמר רב יהודה אמר רב, ושלשתן מקרא אחד דרשו: +ויקרא י"ד+ אשר לא תשיג ידו בטהרתו –
רבי שמעון סבר: דבר המכפר, מאי ניהו? חטאת:
ורבי יהודה סבר: דבר המכשיר, ומאי ניהו? אשם;
רבי אליעזר בן יעקב סבר: הגורם לו טהרה, ומאי ניהו? ציפרים.
ואלא הוא למה לי? לרבי כדאית ליה, ולרבנן כדאית להו.
רבי יהודה אומר: אפי' עני והעשיר וחזר והעני - נותן ערך עשיר. ."
1.
אחרי שהגמרא מסבירה את מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה היא משווה למחלוקת אחרת בקשר לדין מצורע כאשר המצורע היה עני והעשיר, בדבר השאלה האם הוא מביא קרבן של עני [למשל: חטאת עוף ולא חטאת בהמה].
2.
המחלוקת מובאת במשנה [במסכת נגעים פרק יד משנה יא] בין רבי יהודה ורבי שמעון. דעה נוספת של רבי אליעזר בן יעקב מובאת – בסוגייתנו - בברייתא נפרדת ולא יחד עם שתי הדעות האחרות במשנה.
3.
רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פרק ה הלכה ט:
מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני קודם שיקריב קרבנותיו הכל הולך אחר האשם, אם היה בשעת שחיטת האשם עשיר ישלם קרבן עשיר ואם היה עני ישלם קרבן עני.
הרמב"ם פוסק שהמצורע חייב להביא את קרבנותיו לפי מצבו [עני או עשיר] בשעת שחיתת האשם. ודין זה הוא כשיטת רבי יהודה במשנה – במסכת נגעים - המובאת בסוגייתנו.
4.
מסביר ה"כסף משנה" הלכות מחוסרי כפרה פרק ה הלכה ט:
מצורע שהביא קרבן עני והעשיר וכו'. משנה וגמ' שכתבתי בסמוך ופסק כר"י לגבי ר"ש ואע"ג דראב"י פליג עלייהו בברייתא ואמר הכל הולך אחר צפרים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה:
הוא מסביר שבמחלוקת במשנה המובאת בסוגייתנו בין רבי יהודה לרבי שמעון ההלכה היא כרבי יהודה לפי כללי ההכרעה בין התנאים. ואולם מתעורר קושי, מפני שיש כלל שבדרך כלל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב ומדוע כאן לא נפסק כמותו?
4.1
עונה ה"כסף משנה", שדברי רבי אליעזר בן יעקב לא הובאו במשנה יחד עם דברי רבי יהודה ורבי שמעון, אלא דבריו הובאו בנפרד - בברייתא.
4.2
כנראה ה"כסף משנה" מתכוון ללמדנו שכאשר רבי אליעזר בן יעקב מובא בברייתא ולא במשנה הרי שלא חל הכלל שהלכה כמותו, וממילא, נשאר הכלל הבסיסי שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון.
5.
לחם משנה הלכות מחוסרי כפרה פרק ה הלכה ט:
מצורע שהביא קרבן עני וכו'. רבינו ז"ל פסק כר' יהודה משום דאמרי' בפ' מי שהוציאו דהלכתא כוותיה לגבי ר"ש.
אבל מ"מ קשה כיון דבפרק תינוקת סבר שמואל כרבי שמעון דלא קבע אשם וכן סתם מתני' דבפ"ב דכריתות אוקי גמרא כוותיה דקאמר התם חסורי מחסרא והכי קתני הביא ציפוריו וכו' א"כ ראוי היה לו לפסוק כרבי שמעון:
הוא לא מתייחס כלל לשיטת רבי אליעזר בן יעקב. כנראה שבנקודה זו הוא מסכים לדברי ה"כסף משנה", שתנא שמוזכר בברייתא אין הלכה כמותו נגד תנא שמוזכר במשנה [וראה "ילקוט ביאורים", עמוד ח, שה"ערוך לנר" סובר שהלכה צריכה להיות כרבי אליעזר בן יעקב גם אם דבריו שנויים בברייתא ולא במשנה] .
6.
אולם הוא מוסיף 2 הוכחות שהלכה דווקא כרבי שמעון:
6.1
יש סוגיה שבה שמואל סובר כרבי שמעון.
6.2
יש "סתם משנה" שהגמרא מעמידה אותה כרבי שמעון.
והסוגיה היא:
מסכת כריתות דף ט עמוד ב:
מתני'. המקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה, ומצורע שנתנגע נגעים הרבה. הביא ציפרין ונתנגע - לא עלו לו עד שיביא חטאתו, רבי יהודה אומר: עד שיביא אשמו.
במשנה זו ה"תנא קמא" הוא "רבי שמעון" במשנה – במסכת נגעים - המובאת בגמרא וכן באותה משנה שמובאת גם בסוגייתנו [ערכין דף יז].
גמ' מנלן? דכתיב: +במדבר ה'+ זאת תורת הקנאות, תורה אחת לקנויין הרבה.
מצורע שנתנגע נגעים הרבה כו'. מנלן? דכתיב: +ויקרא י"ד+ זאת תורת המצורע, תורה אחת למצורעים הרבה.
הביא ציפרין ונתנגע - לא עלו לו עד שיביא חטאתו, רבי יהודה אומר: עד שיביא אשמו. והאמרת: אין מביא אלא קרבן אחד! חסורי מחסרא והכי קתני: הביא ציפרין ונתנגע - אין מביא אלא קרבן אחד, ולאקבועי בעניות ובעשירות לא מיקבע עד שיביא חטאת, רבי יהודה אומר: עד שיביא אשמו.
תנן התם: מצורע שהביא אשמו והעשיר - הכל הולך אחר חטאת, דברי ר"ש; רבי יהודה אומר: הכל הולך אחר אשם. תניא, ר"א בן יעקב אומר: הכל הולך אחר ציפרין. אמר רב יהודה אמר רב, שלשתן מקרא אחד דרשו: +ויקרא י"ד+ אשר לא תשיג ידו בטהרתו - ר"ש סבר: דבר המכפרו, ר' יהודה סבר: דבר המכשירו, ר' אליעזר בן יעקב אומר: דבר הגורם לו טהרה, ומאי נינהו? ציפרין.
בסוגיה זו יש "תנא קמא" שהוא כנראה רבי שמעון שמופיע במשנה במסכת "נגעים". וה"לחם משנה" בסוגייתנו קורא לאותו "תנא קמא" – "סתם משנה", והוא טוען שבזה שהגמרא מתרצת "חיסורי מחסרא" לגבי "תנא קמא" ומיישבת אותו סימן בזה, שהגמרא פוסקת כאותה דעה – שהיא כרבי שמעון [כנראה שמבוסס על הכלל שהלכה כמי ש"סוגיה כוותיה", או על הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
6.3
וראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד ח, שדן אם מדובר ב"סתם משנה" ואחר כך מחלוקת או לא.
6.4
כמו כן טוען ה"לחם משנה", שבסוגיא אחרת מוכח ששמואל סובר כרבי שמעון, וממילא יש לפסוק כמותו, כי לא מצינו אמורא אחר שחולק עליו. ועל זה מעירים ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ח, שהכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון חזק יותר מהכלל שפוסקים לפי האמוראים! וראה עוד שם בשאר הדברים.
7.
באופן עקרוני נראה, שיש לבדוק איזו סוגיה מבין כל הסוגיות שעוסקות במחלוקת זו מוגדרת כ"סוגיה עיקרית" כדי לדעת כמי לפסוק על פי אותה סוגיה.
7.1
למשל, ה"תוספות יום טוב" על המשנה בנגעים אומר: "הא דהכא עיקר", זאת אומרת שהמשנה בנגעים היא משנה "עיקרית", וממילא [כנראה שלזה הוא מתכוון] יש לפסוק כרבי יהודה באותה משנה, והוא רומז שבמשנה בכריתות [שהובאה בקטע הקודם] משמע שאין הלכה כרבי יהודה, וכנראה הוא מתכוון לדברי ה"לחם משנה", שמשמע מהסוגיה שהלכה כתנא קמא [שיש לזהותו כרבי שמעון].
