הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "במאי קמיפלגי"; "מתקיף"; סדר הדורות: רב הונא, שמואל ו"רבי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין ט ע"א - ע"ב
אמר רב הונא: לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה. מאי שנא תשעה דלא? אם כן
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ט עמוד א
קדים אתי סיהרא תלתא יומי, השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי!
...
עולא אמר: לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה, ומאי טעמא קאמר,! סברי: איתחזויי איתחזי, ואנן לאו אדעתין.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ט עמוד ב
במאי קמיפלגי? בעיבור שנה, דתניא: כמה עיבור שנה? ל', רשב"ג אומר: חודש.
מבנה הסוגיה:
1.
בברייתא לעיל מובא ש"תנא קמא" סובר שחודש אדר – בשנה מעוברת – הוא תמיד בן 30 יום ורשב"ג סובר שהוא 29 יום או בן 30 יום.
2.
וקובעת הגמרא שבאותה מחלוקת חלוקים גם רב הונא ועולא בסוגיה.
רב הונא סובר [או "פוסק"] כרשב"ג, ועולא סובר [או "פוסק"] כתנא קמא.
3.
וקצת קשה: בדרך כלל כשהגמרא עונה על שאלה של "במאי קמיפלגי" [=מה יסוד המחלוקת בין האמוראים] היא מביאה עיקרון או דין, אבל לא מחלוקת תנאים כבסוגייתנו. יתר על כן, הגמרא היתה צריכה להקשות "לימא כתנאי", או להצהיר שאמנם מחלוקתם היא כמחלוקת תנאים ולסח זאת על ידי הביטוי "כתנאי".
4.
ונראה לומר: אמנם מחלוקת רב הונא ועולא תלויה במחלוקת התנאים אבל המחלוקת היא בהסבר משנתנו [כמה חודשים בשנה יהיו חסרים וכמה יהיו מלאים].
4.1
וביתר הדגשה ניתן לומר כך: רב הונא סובר שמשנתנו היא כדעת רשב"ג בברייתא ולכן רב הונא מסביר את המשנה באופן שהוא מסביר, ולהיפך עם עולא, הוא סובר שמשנתנו סוברת כתנא קמא בברייתא ולכן הוא מסביר את משנתנו באופן אחר.
5.
המשך הגמרא:
מיתיבי: אין עצרת חלה אלא ביום הנף, ואין ר"ה חלה אלא או ביום הנף או לאור עיבורו;
בשלמא לעולא, דשמונה חסירין עבדינן מעוברין לא עבדינן, משכחת לה שניהן חסר ביום הנף, אחד מלא ואחד חסר לאור עיבורו,
אלא לרב הונא דאמר: עבדינן מעוברין, הא זימנין דמשכחת לאור אור עיבורו!
הגמרא מקשה מברייתא על רב הונא, וקושיה זו תמוהה מאד, הרי נאמר לעיל שרב הונא סובר כרשב"ג, אם כן מה הקושי מהברייתא השניה?
5.1
ומסביר ב"מתיבתא", הערה יא, [בשם השטמ"ק], שהמקשן סובר שהברייתא היא המשך למשנתנו והיא מסבירה אותה, וממילא היא מסבירה את משנתנו כ"תנא קמא" בברייתא הראשונה ולא כרשב"ג, וזוהי הקושיה על רב הונא, שהסביר את משנתנו כרשב"ג.
6.
המשך הגמרא:
אמר לך רב הונא: ולעולא מי ניחא? שמונה הוא דלא עבדינן, הא שבעה עבדינן, שבעה, זימנין דלא עבדינן בסיתוא ועבדינן בקייטא, והא הוה לאור אור עיבורו!
רב הונא לא מיישב את הקושיה עליו, אלא טוען שקשה גם על עולא.
ולכן התרוץ משותף גם לרב הונא וגם לעולא. ולפי הסברנו לעיל יש להוסיף, שהתרוץ מבוסס על כך, שהברייתא הזאת איננה קשורה למשנתנו, אלא היא בשיטת "אחרים" בברייתא נוספת.
7.
המשך הגמרא:
אלא הא מני? אחרים היא;
דתניא, אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת - חמשה.
סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה! א"ר משרשיא: כגון שהיתה שנה מעוברת, ועיבור שנה ל' יום, דל ירחא לבהדי ירחא דמשכחת לה ביום הנף.
א"ל רב אדא בר אהבה לרבא: אחרים מנינא אתא לאשמועינן? הא קמ"ל, דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ הראיה.
מתקיף לה רבינא: והאיכא יומא דשעי ויומא דתלתין שני! כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב.
רבינא מקשה ["מתקיף"] על "אחרים" בברייתא מכח סברא [וראה ב"שוטנשטיין", הערה 14 מיהם "אחרים", רבי מאיר או שמא מדובר בתנא אחר]. וקשה מאד, כיצד רבינא האמורא מקשה על תנא בברייתא ["אחרים"= רבי מאיר]? אלא יש לומר שלביטוי "מתקיף" יש משמעות נוספת, שהאמורא המתקיף מבקש לדעת את סברת החכם [על פי בעלי הכללים].
8.
המשך הגמרא:
ואף שמואל סבר לה כרב הונא, דאמר שמואל: אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום, הא כיצד? שניהם מלאין - ששה, שניהם חסירין - שנים, אחד מלא ואחד חסר - ארבעה.
הגמרא מציינת ששמואל סובר כרב הונא בהסבר משנתנו במחלוקתו עם עולא, שאפשר לעשות 8 חודשים מלאים בשנה.
9.
המשך הגמרא:
מיתיבי: הריני נזיר כימות החמה - מונה נזירות ג' מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה, כימות הלבנה - מונה נזירות ג' מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות הלבנה; ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ששה! בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים.
גם קושיית ה"מיתיבי" הזאת לכאורה קצת קשה, הרי היא באה להקשות על רב הונא ושמואל, אבל אם הם סוברים כרשב"ג בברייתא הראשונה אין מה להקשות עליהם. אלא יש לומר שהם הרחיבו את הדינים מעבר למה שנלמד מרשב"ג.
10.
המשך הגמרא:
ואף רבי סבר לה כרב הונא, דתניא: מעשה ועשה רבי (כרב הונא) תשעה חסירים ונראה חודש בזמנו, והיה רבי תמיה ואומר: עשינו תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו! אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: שמא שנה מעוברת היתה,
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף י עמוד א
ועיבור שנה ל', אישתקד עשינו שניהם מלאין, דל תלתא לבהדי תלתא וקם ליה בדוכתיה. אמר ליה נר ישראל, כן הוה.
הגמרא מציינת שגם "רבי" ["רבי יהודה הנשיא" ] סובר כרב הונא.
11.
וקשה, כיצד הגמרא אומרת על שמואל "סבר לה כרב הונא" ועל "רבי" "סבר לה כרב הונא". הרי שמואל היה מבוגר מרב הונא ו"רבי" בודאי היה מבוגר מרב הונא [רב הונא היה תלמידו של "רב" שהיה בעצמו תלמידו של "רבי"] ואולי בכלל לא הכירו, אם כן, כיצד הגמרא מנסחת "ואף רבי סבר לה כרב הונא"?
12.
אלא, שיש אומרים שהיה "רב הונא" אחר [כלומר היו שני "רב הונא"], שחי בימי רבי [בספר "יוסף דעת", גיטין, דף ה עמוד ב, בשם הרש"ש והמהר"ץ חיות].
12.1
וקצת קשה, כיצד הגמרא רצתה – לעיל - להקשות על "רב הונא" – אם הוא חי בתקופת התנאים?
12.2
אלא כנראה שהוא חי בתקופת "רבי" והאריך ימים גם בתקופת שמואל ולמרות זאת "דרגתו" היתה כשל אמורא ולא כשל "תנא".
12.3
ואולי אפשר לומר פשוט יותר: דינו של רב הונא [שהיה תלמידו של "רב"] היה ידוע כבר בתקופת "רבי".
