הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "מקמי דאשמעה" - "הדר ביה"; "תיקו"   

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין ה ע"א

"... דבעי רבה: דמי ראשי לגבי מזבח, מהו? כי אבעיא לן - מקמי דאשמעה להא מתניתא, השתא דשמעה הא מתניתא לא מיבעיא לן." 

1.
רבה עונה שהבעיה שהוא שאל היתה לפני שידע מהברייתא, שבבעל מום אין הקדושה פושטת בכולו. וממילא כך גם לגבי האומר "דמי ראשי לגבי מזבח", ומביא קרבן רק בדמי ראשו - דבר שלפני כן רבה התלבט ["בעי רבה..."] בדין זה.

2.
ויש להעיר: הרי לפי זה ניתן לומר על כל קושיה מברייתא על אמורא, שדברי האמורא נאמרו לפני שידע מהברייתא, ולמעשה האמורא חזר בו. ובאמת מדוע כאן בסוגייתנו לא נאמר בפשטות ש"הדר ביה" – דהיינו שהוא – רבה - חזר בו.

3.
ונראה לומר, שביטוי זה בסוגייתנו עוסק רק בהלכות שנאמרו כבעיה בסגנון "בעי...". ומדוע?

3.1
אולי ניתן לומר: כאשר אמורא מתלבט באמצעות הניסוח "בעי" הכוונה היא, שהוא יודע שיש ברייתא שעוסקת בנושא זה אבל לא ברור לו במדויק מה אומרת אותה ברייתא, ולכן אחרי שמודיעים לו על הברייתא הוא כבר מבטל את הבעיה [ולא שהוא חוזר בו – כי גם לפני כן הוא לא אמר הלכה וודאית חד- משמעית].

3.2
מובא ב"מתיבתא", הערה כט, שיש מחלוקת על איזו ברייתא מדובר בסוגייתנו. ולפי זה אולי ניתן לומר, שזה עצמו היתה הבעיה של רבה, כיון שהוא חשב שלפי אחת הברייתות לא מוכרעת בעייתו [מובא שם, ב"מתיבתא", שמהברייתא של "ראש פרה" אין לפשוט את הבעיה – לפי הגר"א].

4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרלה:

וכן ראיתי להרמב"ן במלחמותיו פרק מי שמתו שכתב וז"ל ואל תתמה שיש כיוצא בזה בתלמוד בעיות שלא נפשטו במקומם ובמקום אחר מתברר עיקרן שתים מהם בפרק השולח וכו' עד ובגמרא עצמה בפ"ק דערכין דמי ראשי לגבי מזבח מהו נדון בכבודו תיקו והתם איתמר בשמעתא דלעיל והא מבעויי מבעיא לן כי אבעיא ליה מקמי דשמעתא להא מתניתא השתא דשמעתא להא מתניתא לא אבעיא ליה
וכיוצא באלו סתומות ומפורשות רבות במקומות אחרים כ"ש בכאן שאין פשטא של בעיא זו אלא מסוגיות השמועות ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר ע"כ וחזר ושנאו בפרק האשה שלום דף ע' ב' יע"ש הא למדת שגם הרמב"ן ז"ל ס"ל דאף במילתא דחתמו בה בעלי הגמרא בתיקו מפשטא מדוכתא אחרינא כדעת התוס' והריטב"א.

מחלוקת ראשונים ואחרונים האם בעיה [בסגנון "בעי..."] שהועלתה בגמרא והוכרעה ב"תיקו" [דהיינו - נשאר ספק בדין ואין פתרון לבעיה] האם זוהי החלטה סופית של הש"ס או שמא זו החלטה "מקומית" אבל את הבעיה ניתן לפשוט מסוגיות אחרות. [וה"יד מלאכי" מאריך בזה].

5.
בעניין זה נראה לומר: לפי השיטה ש"תיקו" היא הכרעה סופית של "עורך הגמרא" הרי שביטוי זה נכתב על ידי עורך הגמרא, ואילו לפי השיטה ש"תיקו" היא הכרעה מקומית הרי שחכמי בית המדרש בתקופת הדיון בסוגיה הם אלה שהכריעו "תיקו".

6.
והרמב"ן מוכיח מסוגייתנו, מכך שהגמרא פושטת בסוגייתנו - במפורש בהמשך הסוגיה - את הבעיה שרבה התלבט בה [בנוסח של "בעי"], שניתן לפשוט בעיה שהסתיימה ב"תיקו".

7.
לפי הרמב"ן לא ניתן כנראה להסביר בסוגיה כפי ההסברים בסעיף 3.

7.1
אבל נשאר הקושי על הרמב"ן – מדוע הביטוי של "כי אבעיא ליה מקמי דשמעתא..." - מופע יחידאי בש"ס.