הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "רבי מאיר ורבי יהודה"; "סתם משנה דלא כרבי..."; "סוגיא כוותיה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין ב ע"א-ע"ב
הכל סומכין לאתויי מאי? לאתויי יורש, ודלא כרבי יהודה. הכל ממירין לאתויי מאי? לאתויי יורש, ודלא כרבי יהודה;
דתניא: יורש סומך, יורש מימר; ר' יהודה אומר: יורש אינו סומך, יורש אינו מימר.
מאי טעמא דרבי יהודה? +ויקרא א /ג/+ קרבנו - ולא קרבן אביו, ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש, מה סוף הקדש יורש אינו סומך, אף תחלת הקדש יורש אינו מימר. ורבנן? +ויקרא כז+ המר ימיר - לרבות את היורש, וילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש, מה תחלת הקדש יורש מימר, אף סוף הקדש יורש סומך. ורבנן האי קרבנו מאי עבדי ליה? מיבעי ליה: קרבנו - ולא קרבן עובד כוכבים, קרבנו - ולא קרבן חבירו, קרבנו - לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה. ורבי יהודה? לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה, ואי נמי אית ליה,
עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקי, אייתרי להו תרי, חד קרבנו - ולא קרבן אביו, ואידך לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה. ורבי יהודה האי +ויקרא כז+ המר ימיר מאי עביד ליה? מיבעי ליה לרבות את האשה; דתניא: לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה סופינו לרבות את האשה? ת"ל: ואם המר ימיר. ורבנן? מואם. ור' יהודה? ואם לא דריש."
1.
דינו של יורש ומימר מופיע במשנה הבאה:
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צב עמוד א, במשנה:
והיורש סומך, ומביא נסכים, ומימר.
לא מוזכר כאן לא "רבי מאיר" ולא "רבי יהודה", אלא שזו "סתם משנה" ולכן מדובר ב"רבי מאיר".
ובתופסתא, מנחות, פרק י, הלכה ג: משמע שזו מחלוקת מפורשת בין רבי מאיר ורבי יהודה.
2.
המשנה היא כמשתמע גם ממשנתנו - ערכין דף , וכדעתו המפורשת של תנא קמא בברייתא שמובאת בסוגייתנו - ערכין דף ב.
3.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה ט:
חמשה שהביאו זבח אחד כולן סומכין עליו זה אחר זה, לא שיסמכו כולן בבת אחת, מי שמת והניח קרבנו עולה או שלמים הרי יורשו מביאו וסומך עליו ומביא נסכיו.
4.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה ט:
חמשה שהביאו זבח אחד כולם סומכים עליו. משנה שם (מנחות דף צ"ד). ומה שכתב זה אחר זה וכו'. בתוספתא דמנחות פ"י:
מי שמת והביא קרבנו עולה וכו'. משנה בס"פ שתי מדות (מנחות דף צ"ב) ואע"ג דאמרי' בריש תמורה דר' יהודה סבר דיורש אינו סומך כיון דסתם לן תנא התם ובפרק שתי מדות ובריש ערכין דלא כוותיה נקטינן כסתם מתניתין:
5.
במשנה [לעיל בסעיף 1] משמע שהיא סוברת כרבי מאיר ש"יורש סומך". המחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה מופיעה בתוספתא ובברייתא בגמרא - כלעיל בסעיף 2.
6.
בדרך כלל הכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר כאשר הם חלוקים באופן מפורש, וכנראה גם אם מדובר בברייתא ולא רק במשנה. אולם בסוגייתנו הלכה אינה כרבי יהודה כי כך משמע מסתם המשנה הנ"ל. וזו כנראה כוונת ה"כסף משנה".
6.1
כמו כן נראה לומר, שגם מכך שהגמרא בסוגייתנו מדגישה "ודלא כרבי יהודה" משמע שכך פוסקת סוגייתנו.
7.
אולם יש להעיר: סוגייתנו מתחילה בדיון בדברי רבי יהודה למצוא מקור לדינו, ועל ידי כך היא מסבירה את המחלוקת בינו לבין רבי מאיר. ואם כן – לכאורה משמע מכך, שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
8.
אלא כנראה שמשמע מהסוגיה במסכת מנחות דף צג עמוד א שאין הלכה כרבי יהודה למרות שהגמרא דנה בדעתו. וראה ב"מתיבתא", הערה ל, שהגמרא דנה בדעת רבי יהודה כי דעת תנא קמא ברורה יותר, כי בפשטות יורש עומד במקום אביו.
9
אולם נראה דווקא להיפך: אם דעת החולק על רבי יהודה מאד ברורה מדוע יש צורך כלל לדון בדברי רבי יהודה.
10.
וכנראה שכוונת הסוגיא היא ללמדנו את כל פרטי הדין של של תנא קמא – כפי שהגמרא מאריכה – ולצורך זה יש להסביר גם את דעת רבי יהודה בדרשת הפסוקים.
11.
מסקנה: מעצם העובדה שהגמרא מחפשת נימוק לאחד מהחכמים אין הוכחה שפוסקת כמותו על םי הכלל של "מדשקיל...". ואולי מקרה זה שונה ממקרה שממש דנים ומרחיבים בדעתו בדינים מסתעפים ולא רק מבררים את טעמו ונימוקו.
