הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
ר' יהושע בן קרחה
בכורות נח ע"א
היום ברצוני לעסוק במשפט אחד שאמר בן עזאי, וממנו להבין מי הוא התנא ר' יהושע בן קרחה. הגמרא אומרת שבן עזאי החשיב את כל התנאים כקליפת השום חוץ מאשר תנא אחד, שאותו הוא העריך מאוד:
1. תלמוד בבלי בכורות נח, א
בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה!
מי הוא אותו קרח, שאותו בן עזאי דוקא מאוד מעריך? אומר רש"י שזהו ר' עקיבא. מסתבר שדבריו מבוססים על גירסה אחרת שהיתה לו בגמרא, ובה כתוב בפירוש שהקרח הזה הוא ר' עקיבא. אך ממשיך רש"י ואומר: מכאן רואים שר' עקיבא היה קרח, וזאת הסיבה שבנו, ר' יהושע, נקרא בכל מקום בש"ס ר' יהושע בן קרחה:
2. רש"י מסכת בכורות דף נח עמוד א
חוץ מן הקרח הזה - היינו ר' עקיבא. והא דגרסינן בכוליה הש"ס רבי יהושע בן קרחה היינו בן של ר"ע כדגרסינן התם (שבועות דף ו) אמר לו ר' יהושע בנו של ר"ע לר"ע.
התוספות אינם מוכנים לקבל את העובדה שר' יהושע בן קרחה הוא בנו של ר' עקיבא. הם שואלים שתי שאלות על פירושו של רש"י, ומביאים אח"כ עוד שני הסברים על דמותו של ר' יהושע בן קרחה:
3. תוספות מסכת בכורות דף נח עמוד א
חוץ מן הקרח הזה – פירש הקונטרס היינו ר"ע ור' יהושע בן קרחה הוא ר' יהושע בנו של ר"ע. וקשה: מי סני ליה להזכיר ר"ע בשמו שמזכירו בלשון גנאי כדכתיב "עלה קרח" ובפ' שואל (שבת ד' קנב.) אמר מהכא לקרחינאה כמה ולגנאי נתכוין!
ובמס' מגילה (דף כח.) רבי שאל את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים ואמר לו רבי ברכני ואמר לו יהי רצון שתגיע לחצי שני. ואילו ר"ע כשנשא בת כלבא שבוע בן מ' שנה היה וקבל עליו לעסוק בתורה ועסק מ' שנים ומ' שנה פרנס ישראל ובספרי (פרשה ברכה) תניא ד' חיו ק"כ שנה משה והלל ורבן יוחנן בן זכאי ור"ע וביום שמת ר"ע (קדושין דף עב.) נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה ראשונה שנשא בת כלבא שבוע לא היה כי אם שמונים כשנולד רבי ולכל הפחות היה ר' יהושע בן ק"מ שנה כשבירך רבי דבפחות מע' שנה לא היה מברכו שהן חיי שנות סתם אדם דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו ע' ואז היה רבי בן ס' שנה נמצא כשברכו להגיע לחצי ימיו לא ברכו רק י' שנה ומה ברכה היתה זו? ועוד לכאורה מסתבר שלא נולד עד שעשה בי רב תרתי סרי ותרתי סרי שנין נמצא כשהיה ר' יהושע בן ק"מ שנה היה רבי יותר מחצי שניו.
ורבינו נסים פי' (קרחה) רבי אלעזר בן עזריה דאמר בירושלמי שהיה קרח ור"ת מפרש שם אדם.
שאלתם הראשונה של בעלי התוספות היא כיצד יתכן שיקרא בן עזאי לר' עקיבא בכינוי 'קֵרֵחַ'. הרי המלה הזו היא מלה של גנאי, כפי שמוכח מאלישע הנביא שנפגע מכך מאוד, עד שגרם לשני דובים להרוג ארבעים ושנים ילדים בגלל שכינו אותו בשם 'קרח':
4. מלכים ב פרק ב, פסוקים כג-כד
וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ: וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:
ואולם, על ההוכחה הזו אפשר להעיר שאולי המלה קֵרֵחַ אינה מלה של גנאי, אבל היא נועדה לפגוע באופן אישי באלישע, מכיון שהיא באה על בסיס השוואתו לאליהו. הסיטואציה המדוברת היא שאליהו עלה בסערה השמימה, ואלישע מתכוון למלא את מקומו, אבל אותם נערים מזלזלים בו ומבליטים את ההבדל הגדול בין אליהו לאלישע. הרי סימן ההיכר של אליהו היה דוקא העובדה שיש לו הרבה שערות (ואולי זה רמז גם להיותו של אליהו נזיר!) כפי שמופיע בפרק שלפני כן בתנ"ך:
5. מלכים ב פרק א, פסוקים ב-ח
וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:
וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הַמִבְּלִי אֵין אֱ-לֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן: וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה' הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה: וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה זֶּה שַׁבְתֶּם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הַמִבְּלִי אֵין אֱ-לֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת: וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא:
ואולם, מסתבר שהקרחת אכן היתה נחשבת גנות לאדם, כפי שהוכיחו התוספות מהזלזול של הצדוקי בר' יהושע בן קרחה כשלעג לשמו, ומתגובתו החריפה של ר' יהושע, שגם ממנה ניתן ללמוד שהצדוקי אמר לו משהו מאוד פוגע:
6. תלמוד בבלי שבת קנב, א
אמר ליה ההוא גוזאה לרבי יהושע בן קרחה: מהכא לקרחינא כמה הוי? - אמר ליה: כמהכא לגוזניא. אמר ליה מינאה: ברחא קרחא בארבעה. - אמר ליה: עיקרא שליפא בתמניא. חזייה דלא סיים מסאניה, אמר ליה: דעל סוס - מלך, דעל חמור, בן חורין, ודמנעלי בריגלוהי - בר איניש, דלא הא ולא הא - דחפיר וקביר טב מיניה. - אמר ליה: גוזא גוזא, תלת אמרת לי תלת שמעת; הדרת פנים - זקן, שמחת לב - אשה, נחלת ה' - בנים - ברוך המקום שמנעך מכולם. - אמר ליה: קרחא מצויינא! - אמר ליה: עיקרא שליפא תוכחה!
רש"י:
גוזא - סריס, וצדוקי היה.
מהכא לקרחינא כמה הוי - כמה מהלך יש מכאן עד הקרח, ולהקניטו על קרחתו נתכוון.
כמהכא לגוזניא - כמו שמכאן עד הסריס.
אמר ליה צדוקי ברחא קרחא בארבעה - שהקרח לקוח בארבע - ברחא קרחא הוא עז, על שם שאינו מלובש בצמר כרחל, קרוי קרחא.
אמר ליה - ר' יהושע.
עיקרא שליפא - שה שביציו עקורים ונתוקין לוקחין בשמנה.
חזייה - צדוקי לר' יהושע דלא סיים מסאניה.
קרחא מצויינא - אתה הקרח במריבה אתה באת עמדי בתמיה.
אמר לו ר' יהושע עיקרא שליפא תוכחה - אתה הסריס להקניטני ולהתווכח עמי באת.
העובדה שקרחת נחשבת מום, מוכחת גם מהמשנה שאותה למדנו זה מכבר במסכת בכורות, שפוסלת כהן קרח מעבודה במקדש:
7. מסכת בכורות פרק ז משנה ב
הקרח פסול. איזהו קרח? כל שאין לו שטה של שער מקפת מאזן לאזן
מכיון שכך, שואלים התוספות: לא יתכן שבן עזאי יקרא לר' עקיבא בכינוי קרח, שהרי מדובר בכינוי של גנאי! יתרה מכך, שואלים התוספות במסכת שבת: גם אם בן עזאי קרא לו כך בשעת בדיחות הדעת, לא יעלה על הדעת שלכל אורך הש"ס יקראו לר' יהושע בנו של ר' עקיבא בכינוי שמזכיר את קרחתו של אביו! אלא, אומרים התוספות, מדובר באדם אחר שזה היה שמו, כפי שמצינו בתנ"ך את השם קרח:
8. תוספות מסכת שבת קנ, א ד"ה ור' יהושע בן קרחה
יש מפרש דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר"ע והיה לו בן ששמו יהושע כדאמר בפרק קמא דשבועות א"ל ר' יהושע בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא... לכך נראה לר"ת דלא ר"ע היה אלא איניש אחרינא היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם ר' יהושע בנו של ר"ע.
הראיה השניה שהביאו התוספות במסכתנו היא משיחה שניהל רבי עם ר' יהושע בן קרחה, ובה בירך ר' יהושע בן קרחה את רבי שיגיע לחצי ימיו:
9. תלמוד בבלי מגילה כח, א
שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? - אמר לו: קצתַ בחיי? - אמר לו: רבי, תורה היא וללמוד אני צריך. אמר לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע. דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך", רבי אלעזר אמר: עיניו כהות, שנאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת", משום דאסתכל בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר "הנה היא לך כסות עינים", אל תקרי כסות אלא כסיית עינים! - הא והא גרמא ליה. רבא אמר מהכא: "שאת פני רשע לא טוב". בשעת פטירתו אמר לו: רבי, ברכני! אמר לו: יהי רצון שתגיע לחצי ימי. - ולכולהו לא? - אמר לו: הבאים אחריך בהמה ירעו?
וכאן עושים התוספות חשבון: הרי רבי נולד ביום שמת ר' עקיבא. אם ר' יהושע בן קרחה הוא אכן בנו של ר' עקיבא, הרי שהוא ודאי לא נולד לפני גיל ארבעים של ר' עקיבא, כי רק אז הוא התחתן עם בת כלבא שבוע. ממילא פער הגילאים בין רבי לר' יהושע בן קרחה לא יכול להיות יותר משמונים שנה. אדם שמברך אדם אחר שיגיע לחצי ימיו ודאי עבר את גיל 140, שהרי פחות משבעים שנה אינה נחשבת אריכות ימים. אם כן, בזמן שהוא בירך את רבי, היה רבי עצמו כבר ששים לכל הפחות, ואם כן הוא בעצם בירך אותו למות בעוד פחות מעשר שנים! ויתרה מזו, שואלים התוספות: הרי ר' עקיבא למד 24 שנים בישיבה לפני שהתחתן בפועל עם בת כלבא שבוע, מה שמוריד את הפער בין רבי לר' יהושע בן קרחה לרבי ל-56 שנים לכל היותר. כלומר שאם ר' יהושע בן קרחה היה אז בן 140, היה רבי לפחות בן 84, שזה כבר מעבר לחצי ימיו של ר' יהושע בן קרחה!
ואולם, את הראיה הזו של התוספות אפשר להפריך מהסיפור של ר' עקיבא כפי שהוא מתואר באבות דר' נתן:
10. מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ו
מה היה תחלתו של ר' עקיבא? אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"? מיד היה רבי עקיבא דן ק"ו בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות.
ע"פ הגירסא הזו היה לו בן עוד בטרם החליט ללמוד תורה, ויכול להיות שזהו ר' יהושע בן קרחה, שהיה בנו של ר' עקיבא מנישואין קודמים שלו, ואם כן הוא יכול להיות מבוגר מרבי יהודה הנשיא בהרבה מאוד שנים.
ההבנה שר' יהושע בן קרחה הוא בנו של ר' עקיבא יכולה להאיר באור אחר ויכוח שהיה בין ר' יהושע בן קרחה לבין ר' אלעזר בר' שמעון:
11. תלמוד בבלי בבא מציעא פג, ב
רבי אלעזר ברבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי, אמר ליה: היכי יכלת להו, לאו כחיותא מתילי? דכתיב "בו תרמש כל חיתו יער". איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה: "יארב במסתר כאריה בסוכו", דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי? - אמר ליה: ומאי אעביד? הרמנא דמלכא הוא! - אמר: תא אגמרך היכי תעביד; עול בארבע שעי לחנותא, כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים - אקדומי קדים לגרסיה, אי פועל הוא - קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא - רדודי רדיד. ואי לא - גנבא הוא, ותפסיה. אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא. אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון, וקא תפיס גנבי ואזיל. שלח ליה ר' יהושע בן קרחה: חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של א-לוקינו להריגה! - שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם. - שלח ליה: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו.
ר' אלעזר בר' שמעון ור' יהושע בן קרחה הם בניהם של שני תנאים שהתנגדו מאוד לשלטון הרומאי, ואף שילמו על כך מחיר כבד. ר' שמעון בר יוחאי נאלץ לברוח שנים רבות ולהתחבא במערה, ואילו ר' עקיבא שילם על כך בחייו. כאשר בנו של ר' שמעון מחליט לשתף פעולה עם השלטון הרומאי, גם אם המטרות הן צודקות בעיניו, אין מתאים מר' יהושע בנו של ר' עקיבא לנזוף בו על כך.
ואולם, הרב אהרן היימאן (תולדות תנאים ואמוראים, ערך ר' יהושע בן קרחה) מעיר שאין נראה שר' יהושע בן קרחה הוא אכן בנו של ר' עקיבא, שהרי הוא דורש פסוק על דמותו של ר' עקיבא, ואינו אומר שהוא אביו:
12. תלמוד בבלי סנהדרין קי, ב
"אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח"... רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים: 'אִסְפוּ לִי חֲסִידָי' - אלו צדיקים שבכל דור ודור. 'כֹּרְתֵי בְרִיתִי' - אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבש האש. 'עֲלֵי זָבַח' - אלו רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה.
שתי אפשרויות, אם כן, הביאו התוספות לדמותו של ר' יהושע בן קרחה אם הוא אינו בנו של ר' עקיבא:
א. הוא בנו של ר' אלעזר בן עזריה
ב. הוא בנו של אדם אחר, שנקרא קרחה או קרח
ואולם, שני הפתרונות אינם פותרים את כל הבעיה, שהרי גם אם הוא בנו של ר' אלעזר בן עזריה, לא ברור מדוע מכנים אותו על שם המום שהיה לאביו?
הסביר בעל ה'צאן קדשים' שדוקא לגבי ר' אלעזר בן עזריה לא היה זה גנאי, כי אין הכוונה שהיה קרח משערות הראש, אלא שלא היה לו זקן, ובכך בא להזכיר לו את הנס שאירע לו בשעה שמינו אותו לנשיא:
13. צאן קדשים (ר' אברהם חיים שור, המאה ה-17, פולין) בכורות נח, א
ולגבי ר' אלעזר בן עזריה היה מעלה גדולה שהיה קרח בלא חתימת זקן ומינוהו לנשיא. והצדוקי אמר לו לגנאי, כי גנאי לזקן שאין לו הדרת זקן
ואולם, לגבי הצדוקי לא זכיתי להבין את דבריו של בעל ה'צאן קדשים': ברור שהצדוקי התכוון לזלזל בר' יהושע בן קרחה כשהשתמש במלה 'קרחינאה', אבל הוא ודאי לא התכוון לדבר על קרחת בזקן אלא על קרחת בשיער, שהרי גם הצדוקי עצמו – בהיותו סריס – היה קרח בזקן, כפי שגם הוכח מתשובת ר' יהושע בן קרחה.
לגבי האופציה השניה שהציעו התוספות, שקרחה הוא שם של אדם כמו קרח, שואל בעל 'סדר הדורות' איך יתכן שיקראו לאדם על שמו של קרח שהיה אדם רשע, אבל הרב היימאן הציע שאולי בדיוק בגלל זה שינו את השם מקֹרח לקרחה.
הרב יהודה שביב הביא הסבר מעניין לכך שבן עזאי מכנה את ר' עקיבא בשם קֵרֵחַ:
14. הרב יהודה שביב, דף קשר ישיבת הר עציון, גליון 230, אייר תש"ן
לביטוי של גנאי אין אנו מצפים אף בדברים של אדם רגיל לחבירו, ופה הן מדובר ברבי עקיבא - גדול התנאים; קדוש עליון. וממי באו הדברים? - מהחסיד בן עזאי (בברכות נ"ח: "הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות"). בן עזאי הוא זה שהשמיענו כי יש לנהוג כבוד בכל אדם ואדם. הוא שאמר: "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה" (אבות פ"ד מ"ב).
הוא הדורש שלא לבוז אף לאדם פשוט, הוא ישתמש בביטוי של גנאי כלפי רבי עקיבא?
הן רבי עקיבא רבו היה (בן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע כאמור בבא בתרא קנ"ח:, ורשב"י שם תלמיד ודאי היה, אלא שמהמשנה שומעים שאף חבר היה). מהמסופר בכתובות (ס"ג.) נראה שגם היה חותנו, והכיצד נקט כלפיו בכינוי של גנאי? (אמת גם כנותו את חכמי ישראל ביחס אליו "קליפת השום" צריך להסבר, וכי כך יאה לו לבן עזאי לכנות חבריו התנאים? אלא שבכך כבר עסק בעל "השלה" בספרו, (חלק מסכת שבועות עניני ת"ת)).
לקושי העניין ניתן אולי לפרש, אף אם נראה הפרוש רחוק.
בנגעי הבגדים נכתב בין השאר:
"וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו ונגע לא פשה טמא הוא, באש תשרפנו, פחתת היא בקרחתו או בגבחתו" (פרשת תזריע י"ג נ"ה).
קרחת וגבחת בבגד?
וראה רש"י להסביר עפ"י התורת כהנים כך:
"ולעניין פירושו ותרגומו זהו משמעו - קרחת לשון ישנים וגבחת לשון חדשים כאילו נכתב באחריתו או בקדמותו".
לשון אחרית?
האם אין בזה ביטוי לעניינו של רבי עקיבא? הוא הצופה עד אחרית, הרואה במפולש, ולכן גם בכוחו לשחוק אף למראה שועל היוצא מבית קדש הקדשים (סוף מסכת מכות). הוא שנוהגים עמו במדת הדין כפי שעלה במחשבה לברוא העולם, וכפי שעתיד להיות העולם מונהג בימי האחרית ימי שלוט מדת הדין (ראה מנחות כ"ט:).
"קרח", הוא כינוי נסתר לאותו שנופו נטוי לימי האחרית. רק תלמיד-חבר - חתן, המציץ אף הוא בעולמות נסתרים (חגיגה י"ד:) כבן עזאי, יכל להכיר את עולמו הפנימי של רבי עקיבא, ולכנותו בשם המבטא מהות - "קרח".
ר' מנחם עזריה מפאנו ב'עשרה מאמרות' מביא גם הוא הסבר לדבריו של בן עזאי, והוא מסביר זאת על פי הפסוק (ויקרא יג, מ): "וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא":
15. עשרה מאמרות (רמ"ע מפאנו, המאה ה-16, איטליה) מאמר חיקור דין ח"ה פי"א
ואולם לא עבר בן עזאי על הלכות דרך ארץ כשאמר בפרק בתרא דבכורות: "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה", אלא ככוד גדול נתכבדו אצלו כל חכמי ישראל, ור' עקיבא בראש. לפי שהנחש להוט אחר השום כדאיתא בבראשית רבה ותומא שחיקא סכנתא לגלויא וביו"ט פרק קמא. ומזה למדנו בכוונת בן עזאי שכל חכמי ישראל הם שומרים לתורה ומצילים אותה מדרשות צדוקים ואגדות של דופי כמו הקליפה לשום שהוא פרי מסוגל להרבות את הדמות והיא מגינה עליו מן הנחשים, חוץ מר' עקיבא קרח הוא טהור מטמא שהוא בעל הפרי עצמו - תורה שבעל פה.
הסבר אחר ראיתי בספר 'המאור לאגדה', והוא מציע לנקד אחרת את המלה 'קרח':
16. המאור להגדה (ר' שלמה צדוק שליט"א) בכורות נח, א
ואפשר שקֶרַח בסֶגול כינהו לשבח ע"ש השגתו הנעלה במרכבה, שבה נזכר הקרח הנורא (יחזקאל א, כד), ועל שזכה לצאת בשלום מפרדס החקירה, משא"כ הוא.
הסבר אחר, על דרך הסוד, מביא ר' חיים ויטאל בשם האר"י, והוא מציע לנקד את המלה קרח באופן שונה: לא קֵרֵחַ (כפי שהבינו כל הראשונים), ולא קֶרַח (כפי שהבין בעל המאור להגדה) אלא דוקא קֹרַח. אינני יכול להעיד על עצמי שהבנתי את כל עומק הדברים, אבל ברור שהוא מקשר את זה לדמותו של קֹרַח בן יצהר:
17. שער הגלגולים (ר' חיים ויטאל, המאה ה-16, צפת) הקדמה לד
כי בן עזאי ור' עקיבא היו בוראים נפשות הגרים, כשפירשו מן האשה, כי שניהם קדושים, להיותם, זה מצד הגבורה דהבל, וזה מצד הגבורה דקין. ומצד קורבא זו לקח בן עזאי בתו של ר' עקיבא כנודע. ואע"פ שלא בא עליה, וחזר ושלחה כנודע, עכ"ז כבר נתבאר אצלינו במצות הקדושין, כי על ידי הקדושין נותן האיש באשה בחינת אור מקיף מכח רוחו של האיש. ובן עזאי כשקדש בת ר' עקיבא, יהיב בה ההוא רוחא בסוד אור מקיף, ונשאר תמיד עמה, ומצד זה יש לבן עזאי קורבה עם ר' עקיבא תמיד, כנודע אצלינו. גם זה סוד מ"ש ז"ל שהיה אומר בן עזאי על ר' עקיבא, כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מקרח זה, ובלי ספק אין להאמין שיתגאה בן עזאי על כל חכמי ישראל בלשון הזה, וגם שאפילו לר' עקיבא יזכירנו לגנאי בשם קורח ח"ו. אבל סוד הדברים, דע, כי כל החכמים או רובם הם בוראים נפשות לגרים, ע"י עסקם בתורה. האמנם יש חלוק ביניהם, כי יש מי שאין בהם יכולת רק להביא נפשות אל הגרים, באותה הקליפה הנקראת נוגה כנזכר, אבל ר' עקיבא ובן עזאי, אחר שהיו מביאים אותם משם, היו מכניסים אותה במקום הקדושה ונתקנת שם, ואח"כ היו ממשיכים אותם משם, ונותנים אל הגרים. ובבחינה זו היו מעולים ר' עקיבא ובן עזאי על כל חכמי הדור... ורצה לתת טעם, למה גם ר' עקיבא היה בו כח זה כמוהו, ולכן הזכירו בשם קרח, והענין הוא במה שהודעתיך, כי קרח בן יצהר גם הוא נמשך משרש קין, והנה אמרו בזוהר כי למה נקרא שמו קרח, לפי שהיה לוי, והלוי צריך שיגלח כל שערו ולהיות קרח, מפני חוזק הדין והגבורה שבו, והנה גם ר' עקיבא היה משרש קין שהוא עיטרא דגבורה, וע"י חסידותו גלח כל שערות וכחות הדין והמתיקם, ולכן היה קרח, ועי"כ היה בו כח להביא נפשות הגרים ממקום הקדושה עצמה, כדוגמת בן עזאי מצד החסד, שמשם אתערו דנפשין דגיורי. וזה סוד מה שנקרא ר' עקיבא חסיד, עם היותו מעיטרא דגבורה.
ואולם, לגבי זיהוי ר' יהושען בן קרחה, האר"י מעיד על כך שאין הוא בנו של ר' עקיבא:
18. שער הגלגולים (ר' חיים ויטאל, המאה ה-16, צפת) הקדמה לו
גם אמר לי מורי ז"ל, כי הוא ראה בעיניו את ר' יהושע בן קרחה, ואת ר' יהושע בנו של ר' עקיבא, ואינם איש אחד, הפך מה שכתב רש"י ז"ל בפ"ק דשבועות בסוגיא דבהרת ששניהם אחד:
השל"ה הקדוש מסביר את דברי בן עזאי לחיוב ולא לשלילה, ולא רק על ר' עקיבא אלא גם על שאר החכמים, שקליפת השום היא השומרת על הפרי שיישאר בחריפותו.
19. שני לוחות הברית (הרב ישעיהו הורוויץ, המאה ה-16, פראג) דף קפא, א
בן עזאי היה משבח עצמו בחריפות ובפלפול כדאיתא בפרק בתרא דבכורות: תניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. ומצאתי כתוב למה דימה חכמי ישראל לקליפת השום ולא לקליפות פרי אחר כגון קליפת אגוזים וכדומה? ואין לומר משום דקליפת השום הוא יותר גרוע מכל שאר קליפות הפירות, כי אין השכל נותן דכולי האי לאין דומין כל חכמי ישראל קמיה, ושיכוין הוא להגדיל כבודו ולמעט בכבודם כל-כך, אלא נראה דהטעם הוא מפני חריפות השום שהיה בו יותר מכולם, והם היו כמו הקליפה, דעם היות שאין בקליפה אותו החריפות כמו בפרי הרי היא מעמדת הפרי ומקיימא אותו. ככה הם היו בקיאים וחכמים בתורה ומעמידים חריפותו, ולכך כתוב "כל חכמי ישראל דומים עלי" שהיה שם אותם עליו, לומר שלפי האמת הם עליו בחכמה, אלא שהוא היה חריף יותר מהם שהוא השום והם הקליפה שעליו המקיימת ומעמדת השום.
