סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

בוצין בוצין מקטפיה ידיע – מלון הקתא


"אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו. היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע" (ברכות, מח ע"א).

פירוש: אביי ורבא הוו יתבי קמיה [לפני] רבה בעודם תינוקות. אמר להו [להם] רבה: למי מברכין? אמרי ליה [אמרו לו]: לרחמנא [לקדוש ברוך הוא] שאל אותם רבה: ורחמנא היכא יתיב [והקדוש ברוך הוא היכן יושב]? רבא אחוי לשמי טללא [הראה לשמי קורה, כלפי התקרה], אביי נפק לברא, אחוי כלפי שמיא [יצא לחוץ, הראה על השמים] אמר להו [להם] רבה: תרוייכו רבנן הויתו [שניכם תהיו חכמים]. והיינו דאמרי אינשי [וזהו שאומרים אנשים] כפתגם עממי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע [קישוא קישוא עוד מפריחתו הוא ניכר], כלומר, אפשר להכיר אדם גדול גם בקטנותו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: מלון הקתא  שם באנגלית: Hairy Cucumber   שם מדעי: Cucumis melo var. chate

שם נרדף במקורות: קישות, קישוא   שמות בערבית: פאקוס


שם עברי: דלעת הבקבוק   שם באנגלית: Bottle Gourd   שם מדעי:  (Lagenaria siceraria (L. vulgaris

שם נרדף במקורות: דלעת יוונית, קרא


נושא מרכזי:: מהו הבוצין ומה ניתן להסיק על פי ה"קטף" שלו?

 

מהו "בוצין"?

רש"י מזהה את הבוצין עם הדלעת ומפרש: "בוצין - דלעת, ואית דגרסי מקטפיה וקטף הוא שרף האילן, כלומר: משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף, ניכר אם יהיה טוב". בגרסה שהייתה בידי רש"י נכתב במקום "מקטפיה" "מקניה" ולכן פירש: "מקניה - מקן שלו, מקטנותו". זיהוי הבוצין עם הדלעת עולה בקנה אחד עם פירושו בכתובות (פג ע"ב): "אמר אביי: בוצינא טב מקרא". מפרש שם רש"י: "בוצינא טב מקרא - בוצינא דלעת קטנה קרא דלעת גדולה. והאומר לחבירו קח לך דלעת קטנה בגינתי או המתן עד שיגדילו וקח גדולה, טוב לו ליקח הקטנה מיד כי לא ידע מה יולד יום וכו'". פתגם זה מופיע גם במסכת תמורה (ט ע"א) במשמעות דומה. סביר להניח, אם כן, שעל פי רש"י השמות "בוצין" ו"בוצינא" הם שמותיו הנרדפים של פרי הדלעת בתחילת התפתחותו ואילו ה"קרא" הוא הפרי הבשל. יש להעיר שהדלעת במקורות איננה הירק הנקרא בימינו דלעת משום שבעת העתיקה הוא לא צמח בארץ. הדלעת במקורות היא דלעת הבקבוק (תמונות 1-2. ראה גם במאמר "מחתכין את הדלועין לפני הבהמה").

התוס' (כתובות, פג ע"ב) מפרש באופן שונה ולדעתו בוצינא הוא קישוא (על זהות הקישוא ראה במאמר "אין לך מר בקשות אלא פנימי שבו", תמונה 3):  

"בוצינא טבא מקרא - משל הדיוט הוא האומר לחברו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא תניחה טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה לזה כך פי' בקונטרס. ור"ת מפרש: דעל כרחך בוצינא וקרא שני מינים הם, דקשואין מתרגמינן בוצינא, ודלעת היינו קרא, כדמוכח בנדרים פרק הנודר מן המבושל (דף נא.) דאמרינן מאי דלעת הרמוצה? קרי קרקוזאי. וקישואין ודילועין ב' מינים כדמוכח במסכת כלאים (פ"ג מ"ה) דתנן: נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו, ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן. ועוד ראיה מהא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מח.) בוצינא מקטפיה ידיע משמע דלאחר שנגמר הפרי נקרא בוצינא. ואומר ר"ת: שהקישות מין פרי קטן מדלעת שממהר להתבשל ויכול לתולשו מיד, והדלעת גדולה ואינה ממהרת להתבשל, ואין יכול לתולשה עד לאחר זמן, ואוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן". 

לאור ראיותיו נראה שפירוש תוס' הסובר ש"בוצינא" הוא קישוא מבוסס יותר: א. אונקלוס מתרגם את הפסוק "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים וכו'" (במדבר, יא ה'): "דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן, ית בוציניא, וית אבטיחיא, וכרתי ובוצלי ותומי". בתרגום יונתן (שם) אנו מוצאים: "דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן בלא תפקידתא ית קטיא וית מלפפופניא וכו'". תרגום יונתן מזהה את הקישואים עם המלפפונות ואם כך מתקבלת זהות בין קישואים, בוציניא ומלפפונות. ב. מדברי הפתגם העממי בסוגייתנו האומר "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" משתמע שלא ייתכן ובוצין הוא דלעת צעירה שהרי היא עדיין לא סיימה את התפתחותה ומנין לנו לדעת מה יהיה בסופה.

 

      
תמונה 1. דלעת הבקבוק          צילם: Maderibeyza   תמונה 2. דלעת הבקבוק          צילם:  מקור

 

    
תמונה 3. מלפפון הגינה   תמונה 4. בוצין מפורץ



המילה "בוצינא" מופיעה בגמרא במשמעויות נוספות:

א. במשמעות נר. בשבת (ל ע"א) מובאת שאלה: "שאול שאילה זו לעילא מרבי תנחום דמן נוי: מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא?". השאלה היתה האם מותר לכבות נר לפני חולה? בהקשר דומה אנו מוצאים בכתובות (יז ע"א): "ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי: רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם" (1). מפרש שם רש"י: "בוצינא דנהורא - על שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן בב"ב (נח) שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דרבי יוחנן דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם". בימינו השם בוצין הושאל לסוג במשפחת הלועניתיים (ראה תמונה 4) שמעליו היבשים הכינו בימי קדם פתילות. לפרחי הסוג צבע צהוב עז וצורת תפרחת המזכירה מנורה. יש הסוברים כי המנורה שהייתה במשכן ובבית המקדש נבנתה על פי דגם הבוצין.

ב. במשמעות ציר. בגמרא (פסחים, צד ע"ב) אנו מוצאים מחלוקת בנושא אסטרונומי: "תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם - מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי - כצינורא דדשא וכו'"(2). מפרש הערוך (ערך "בצין"): "... פירוש אפילו תימא גלגל חוזר והא דמעולם לא מצי עקרב בצפון לא קשיא משום שהוא עומד באמצע הגלגל כבוצינא דריחיא אותו חור שבאמצע הריחים שכל מה שמתגלגל וחוזר הריחים מכל מקום הוא עומד במקומו וכו'". רש"י במקום מפרש: "דילמא כי בוצינא דריחיא - כברזל התחוב בנקב רחב שברחים, שהשוכב עומד במקומו והברזל חוזר, ואם באת לגלגל השוכב מתגלגל סביב הברזל, והברזל עומד במקומו". לדעת הערוך "בוצינא" הוא החור במרכז גלגל הריחים ואילו לרש"י הכוונה לציר הקבוע בחור זה. ב"ערוך השלם" (שם) מובאת מחלוקת גרסאות בין רבינו גרשום והר"ח והגרסה שלפנינו היא לפי רבינו גרשום.

 ספור משעשע על בלבול הנובע מכך שלמילה "בוצינא" יש יותר מאשר משמעות אחת מובא במסכת נדרים (סו ע"ב):

"ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא"  (3).

מהסיפור אנו לומדים על שתי משמעויות למילה "בוציני" (רש"י: "תרי בוציני - לשון שני שרגי שני מנורות דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי") שהיו תלויות במקומות השונים. בבבל משמעות הבוצין היתה קישוא (או דלעת) ואילו בא"י המשמעות היתה נר. מעניין לציין את דבריו של הרב קוהוט ב"ערוך השלם" הטוען שאין קשר בין שתי המשמעויות משום שמקורן שונה. ובלשונו: "... כי בוצינא בענין קשואים הוא לשון סורי ונגזר מלשון פרסי הרשומה ובוצינא בענין נרות הוא לשון שומרוני ולשון סורי וכו'". ייתכן והבדלי המשמעויות בין א"י ובבל משקפים גם את מקורן השונה של המילים. א"י הושפעה מהלשון השומרונית ולכן "בוצינא" התפרש על ידי האשה כנר ואילו השפה בבבל הושפעה יותר מהסורית.
 

משמעות הפתגם "בוצין בוצין מקטפיה ידיע"

בנוסף לפירוש רש"י שהובא לעיל מצאתי הסבר במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר":

"הבוצין שהוא שמו הארמי של הקשוא (קישות = Cucumis sativus) הינו ירק קיצי ממשפחת הדלועים והינו מין קישוא, המכונה בטעות מלפפון. הפרי ארוך (עד 80 ס"מ) וצר (כ – 3 ס"מ) כפוף או מפותל. קליפתו ירוקה בהירה ומפוספסת בירוק כהה יותר ומכוסה בשערות דקות. הפרי נאכל חי או מבושל. בימינו מקובל בעיקר במצרים. נראה כי פירוש המימרה "בוצין מקטפיה" (או "מקיניה" לפי הגירסה האחרת) הנו שעם יציאת הפרח אפשר להבחין בין פרח זכר שאינו מבשיל פירות, ופרח נקבה שממנו יצא פרי. ומכאן שימוש הלשון העממי שמשמעו שאפשר לראות את טיב המבוגר מן הפרח, או מקטנות הפרי"

בשורות הבאות ארחיב מעט את הצעה זו ל"בוצין מקטפיה ידיע" האומרת שמתוך מבנה הפרח ניתן לדעת אם יצא ממנו פרי (בפרח נקבי). אקדים שהסבר זה הולם את כל משפחת הדלועיים (עוד על משפחת הדלועיים ראה ב"הרחבה") ולכן נוכל ליישמו גם לקישוא וגם לדלעת.

בבני משפחת הדלועיים אנו מוצאים צמחים שפרחיהם חד מיניים  אך הם גדלים על שיחים משותפים כלומר הם חד ביתיים. הפרחים הזכריים והנקביים שונים מאד משום שבתחתית הפרח הנקבי ניתן לזהות את השחלה הבולטת (ראה בתמונות 5 ו - 9). הבדל נוסף, פחות בולט, הוא מבנה האבקנים בפרחים הזכריים השונה מצלקות הפרחים הנקביים (ראה בתמונות 6-7).

לפירוש זה יש יתרונות וחסרון בהשוואה לפירוש רש"י המפרש שמתוך השרף ניתן לדעת מה תהייה איכות הפרי. היתרונות הם: א. לפירוש רש"י לא ברור מהו השרף המופיע בשעת החנטה? כיצד ניתן לדעת מתוכו מה תהייה איכות הפרי? ב. מדוע הפתגם מתייחס לדלעת בעודה צעירה ("בוצין") ולא לבוגרת ("קרא") הרי בשלב זה עדיין אין חשיבות רבה לאיכותה (קושית תוס'). מאידך גיסא על פי פירוש רש"י מובן השימוש במונח "מקטפיה" שהרי "קטף הוא שרף האילן".




תמונה 5. ירוקת חמור – פרח נקבי ופרחים זכריים.

 

     
תמונה 6. ירוקת חמור - פרח זכרי   תמונה 7. ירוקת חמור - פרח נקבי


הרחבה

משפחת הדלועיים

משפחת הדלועיים מפורסמת בעיקר בזכות גידולי המקשה שבמשפחה. רבים מהם מקובלים כצמחי מאכל ובהם מלפפון, קישוא, דלעת ועוד. אחד מבני המשפחה המפורסמים הוא הצמח ירוקת החמור שבעזרת צילומיו אדגים חלק מהתופעות. הפרחים במשפחת הדלועיים הם בדרך כלל חד מיניים (האברים הזכריים והנקביים נמצאים בפרחים שונים), נכונים (סימטריים), בני 4 דורים (מסודרים ב – 4 "קומות"). הגביע והכותרת בני 5 עלים או אונות, הם בעלי 5 אבקנים, כאשר 4 מהם מאוחים לשני זוגות והחמישי חופשי. לעיתים רחוקות מפורדים כל האבקנים או מאוחים כולם בחטיבה אחת. שתי הלשכות (4) של המאבק (5) אינן מחולקות לשקי-אבקה. כל לשכה מקופלת ולרוב מפותלת בצורות שונות (ראה בתמונה 6). השחלה תחתית (ממוקמת מתחת לעלי הגביע ועלי הכותרת), בת 3 - 5 עלי-שחלה, השליות (6) דפניות (הביציות קבועות על דופן השחלה), עבות מאד ונושאות ביציות בשני עבריהן (תמונה 8). הפרי ענבה (7), לעתים רחוקות הלקט (8). הזרעים חסרים אנדוספרם  (9).

למינים רבים של המשפחה קנוקנות (10) הצומחות במפרקי הגבעול. הן מסייעות להם לטפס ולהיכרך על גבי צמחים ועצמים אחרים. יש והקנוקנת היא פשוטה, כמו אצל הקישוא, ויש שהיא מסתעפת לסעיפים סעיפים, כמו אצל הדלעת ואחרים. אחד הקווים הבולטים של המשפחה הוא החד-מיניות של הפרחים. בדרך כלל נוטים לראות את הפרח החד-מיני כתופעה שניונית, כתוצאה מהתנוונות האבקנים בפרח הנקבי והתנוונות העלי בפרח הזכרי. ואכן במינים מסויימים של הדלועיים מוצאים עדיין שרידים של אבקנים בפרח הנקבי ושרידים של עלי מנוון בפרח הזכרי.
 

   

 תמונה 8. ירוקת חמור - שחלה בחתך אורך (ניתן לראות היטב את הביציות).

   תמונה 9. מלפפון - פרח נקבי
 

 


(1) פירוש: ועוד בענין שירות של שבח, מסופר: ר' אַבָּהוּ כִּי הֲוָה אָתֵי מִמְּתִיבְתָּא לְבֵי [כאשר היה בא מהישיבה לבית] הקֵיסָר, נָפְקָן אַמְהָתָא דְּבֵי [היו יוצאות השפחות של בית] הקֵיסָר לְאַפֵּיהּ [לפניו] וּמַשְׁרִין לֵיהּ הָכֵי [והיו שרות לו כך]: "רַבָּא דְּעַמֵּיהּ וּמַדְבַּרְנָא דְּאוּמָּתֵיהּ, בּוּצִינָא דִּנְהוֹרָא, בְּרִיךְ מְתָיִיךְ לִשְׁלָם [גדול עמו ומנהיג אומתו, נר המאיר, ברוך בואך לשלום].
(2) פירוש: ואגב דיונים אלה בעניני העולם ומבנהו, תָּנוּ רַבָּנָן [שנו חכמים]: חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גַּלְגַּל מקום שבו הכוכבים נעים קָבוּעַ, וּמַזָּלוֹת חוֹזְרִין שהם המסתובבים במקומם בגלגל. וְחַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים גַּלְגַּל כולו חוֹזֵר (מסתובב) וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין בו. אָמַר רַבִּי: תְּשׁוּבָה (סתירה) לְדִבְרֵיהֶם שאין גלגל המזלות כולו מסתובב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא מָצִינוּ מערכת המזלות הקרויה עֲגָלָה בַּדָּרוֹם וְעַקְרָב בַּצָּפוֹן. משמע שהכוכבים עצמם הם המסתובבים מעט במקומותיהם ולא הגלגל כולו שאם לא כן לא יתכן שבאופן קבוע יהיה מזל עגלה בדרום ועקרב בצפון. מַתְקִיף לָהּ [מקשה עליה] על הוכחה זו רַב אַחָא בַּר יַעֲקב: וְדִילְמָא [ושמא] הכוכבים בגלגל קבועים כְּבוּצִינָא דְּרֵיחַיָּא [כברזל הרחיים] שאבני הריחים מסתובבות סביבו והוא עומד יציב במקומו. אִי נַמִי [או גם כן] כְּצִינּוֹרָא דְּדַשָּׁא [כציר הדלת] שהוא קבוע במקומו והדלת סובבת סביבו סיבוב גדול וכן הוא מהלך המזלות שהם קבועים בתוך גלגל הקבוע בתוך גלגל אחר והגלגל הפנימי עומד במקום קבוע ולכן נראים המזלות תמיד במקום אחד והגלגל החיצוני סובב סביבו ומוליך את החמה הקבועה בו סביב כל המזלות. ואם כן אין דברי רבי הוכחה גמורה".
(3) פירוש: הַהוּא בַּר [אדם אחד בן] בָּבֶל דִּסְלֵיק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל [שעלה לארץ ישראל] נְסֵיב אִיתְּתָא [נשא שם אשה]. אָמַר לָהּ: בְּשִׁילִי [בשלי] לִי תְּרֵי טַלְפֵי [שתי עדשים], כלומר, מעט עדשים. בְּשֵׁילָה לֵיהּ תְּרֵי טַלְפֵי [בישלה לו בדיוק שתי עדשים]. רְתַח עֲלָהּ [כעס עליה]. לְמָחָר כדי לתקן את הדבר אָמַר לָהּ: בְּשִׁילִי [בשלי] לִי גְּרִיוָא [סאה], כלומר, הרבה עדשים. בְּשֵׁילָה לֵיהּ גְּרִיוָא [בישלה לו סאה] שיש בה הרבה מעבר לסעודתו של אדם. אָמַר לָהּ: זִילִי אַיְיתִי [לכי הביאי] לִי תְּרֵי בּוּצִינֵי [שתי דלעות קטנות], שבבבל קוראים לדלעת "בוצינא". אָזְלַתְּ וְאַיְיתֵי לֵיהּ תְּרֵי שְׁרַגֵּי [הלכה והביאה לו שני נרות], כי בארץ ישראל קראו לנר "בוצינא". כעס ואָמַר לָהּ: זִילִי תַּבְרִי יַתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְּבָבָא [לכי, ושברי אותן על ראש השער]. והיא לא הבינה לשון זו. באותה שעה הֲוָה יָתֵיב [היה יושב] החכם בָּבָא בֶּן בּוּטָא אַבָּבָא וְקָא דָּאֵין דִּינָא [בַּשַׁעַר, והיה דן דין] אָזְלַתְּ וְתַבְרַתְ יַתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ [הלכה ושברה אותן על ראשו] שהיה שמו בבא. אָמַר לָהּ: מָה הָדֵין דְּעָבְדַתְּ [מה זה שעשית]? אָמְרָה לֵיהּ [לו]: כָּךְ צִיוָּנִי בַּעְלִי. אָמַר: אַתְּ עָשִׂיתָ רְצוֹן בַּעְלֵיךְ אם כך הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים (כנגד שני הנרות) כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא.
(4) לשכה היא מגורה (תא) אחת של המאבק. בדרך כלל המאבק הוא בעל שתי לשכות שכל אחת מכילה שני שקי אבקה הנפתחים על ידי פתח אחד.
(5) החלק העליון של האבקן המכיל את האבקה, בדרך כלל הוא מחולק לשתי לשכות וכל לשכה בנויה משני שקי אבקה.
(6) החלק של השחלה שעליו נמצאות הביציות או הזרעים.
(7) פרי עסיסי או בשרני, בלתי נפתח, שזרעיו מרובים על פי רוב, כגון פרי הגפן או העגבניה.
(8) פרי יבש המכיל זרעים מרובים הנראה כקופסית. בהתאם למינים השונים ההלקט נפתח על ידי קשוות, מכסה או על ידי נקבים.
(9) רקמת מזון הנמצאת בתוך זרעים לצידו של העובר או סביבו.
(10) קנוקנת היא איבר דמוי חוט הנוצר במקום ענף או עלה ונכרך סביב צמחים אחרים. הקנוקנות מאפשרות לגפן לטפס.

 

רשימת מקורות:

מרדכי כסלו, 'לזיהוי הקישואים, הדלועים, האבטיחים והמלפפונות'. בספר "מנחת ספיר" בעריכת ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר (בהדפסה).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 71).
נעמי םינברון דותן ואבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל. עמ' 22-47.

לעיון נוסף:

באתר צמח השדה: ירוקת החמור ;  בוצין מפורץ .

 


א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר