אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"האומר לשלוחו צא ותרום"
תרם סכום גבוה לצדקה מכסף של חברו הנמצא ברשותו, חלה תרומתו?
בכורות סא ע"א
ברשותו של יהודי יקר ונכבד היה סכום כסף בסך מאה לירות ישראליות, שהוחזק אצלו כפיקדון על ידי חברו. באחד הימים ביקש המפקיד ממחזיק הכסף, לזכותו במצוות צדקה מהכסף אותו הפקיד ברשותו. קיבל הנפקד את הדברים והפריש ממאת הלירות - מעשר, עשר לירות לצדקה.
לאחר תקופה ביקש המפקיד דאת כספו בחזרה מעם הנפקד, לכשקיבל את הכסף גילה שם רק תשעים לירות. כאשר ביקש הסבר להיכן נעלמו עשר לירות, סיפר לו הנפקד כי הפריש אותן לצדקה כאשר ביקש זאת ממנו. אלא שהמפקיד כלל לא שמח במעשה צדקה זה. "אמנם ביקשתי ממך לזכותני במצוות צדקה" - טען כנגדו "אבל לא בסכום כה גדול של עשר לירות" (היה זה לפני כשישים שנים כאשר עשר לירות היו סכום חשוב). "מעולם לא יפיתי את כוחך לעשר את כספי" - המשיך וטען כנגדו.
שמע זאת מחזיק הכסף, ונחרד, ופנה אל הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג, לשמוע הימנו אם נהג כשורה, או שמא עליו להחזיר למפקיד מכספו את שזיכה עבורו לצדקה.
מסוגייתנו, יש להצדיקך - פתח הגרא"י וולדנברג את תשובתו בנידון (שו"ת "ציץ אליעזר ד, ל). שכן בסוגייתנו אמרו שהשולח את חברו להפריש תרומה עבורו ופיחת או הותיר - מה שעשה עשוי, משום שיכול לומר לו "להכי אמדתיך" - כך שיערתי שברצונך לתרום כפי מה שתרמתי בפועל. וכן לענייננו, ביאר הגרא"י יכול שומר הכסף לומר למפקיד שציווהו להפריש עבורו צדקה, כי אמדו לסכום של עשר לירות, ולכך חלה התרומה ואין עליו להשלים זאת מכספו.
ברם, לכאורה היה מקום לומר שאין לדמות בין שני הנידונים. שכן בנידון של האומר לשלוחו צא ותרום שתרומתו תרומה, ביאר ב"מראה הפנים" (ירושלמי תרומות ד, ד) כי זה רק באופן שהתכוון לתרום מידה בינונית, ובפועל פיחת ממנה או הותיר עליה, אך לא כאשר כלל לא התכוון אליה. ואם כן בנידון שלפנינו שמדובר בצדקה שאין בה שיעורים של עין יפה ובינונית, שמא לא יכול לטעון מחזיק הכסף לבעליו "להכי אמדתיך".
ברם הגרא"י וולדנברג דוחה טענה זו ומבאר שכיוון שאין שום סכום קבוע שהיה יכול לאומדו, ומה שיש לצדקה שיעור קבוע הוא מהסך והרווח הכולל שישנו לאדם, אבל לא מהסכום שהיה למחזיק הכסף תחת ידיו, ויכול להיות שלפי רווחיו של פלוני היה ביכולתו לתת לצדקה אף את כל הסכום שהיה לו תחת ידיו. ולפיכך יכול לטעון ולומר "להכי אמדתיך" - לפי ידיעותיי על מצבך הכספי, ושיערתי באומדנא שלי שגם עם נתינתי זאת מכספך למצות צדקה עוד לא עלו נתינותיך לצדקה לכדי אחד מעשרה מרווחיך שהיא מדה בינונית.
והגרא"י מוסיף לחדש ולפסוק כי לפיכך, אם מורה אדם לחברו להפריש צדקה עבורו, והלה נתן סכום מסוים לפי מה שאמד את משלחו, כי אז חלה התרומה אף אם השליח לדבר צדקה אינו מחזיק בכסף של התורם, ותרם מכספו שלו ועל השולח לשלם לו ככל הסכום שתרם, כיון שסמך על אומד דעתו בעת הוראת השליחות.
