הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "רב ותלמיד"; "אלא מעתה"; "קשיא"; "לימא כתנאי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות נה ע"א
ר"מ אומר הירדן מפסיק למעשר בהמה. א"ר אמי: לא שנו אלא שאין שם גשר, אבל יש שם גשר - גשר מצרפן. אלמא: משום דלא מיקרבן הוא, מיתיבי: היו לו בשני עברי הירדן אילך ואילך, או בשני אבטילאות כגון של נמר ונמורי - אין מצטרפין, ואין צריך לומר חוצה לארץ וארץ, והא חוצה לארץ וארץ כמקום שיש גשר דמי, וקתני לא מצטרפין! אלא א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמיה דר"מ, דאמר קרא +יהושע י"ח+ והירדן יגבול אותו לפאת קדמה - הכתוב עשאו גבול בפני עצמו. אלא מעתה: +יהושע י"ח+ ותאר הגבול ועלה הגבול הכי נמי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו! שאני התם, דאמר קרא: +במדבר ל"ד+ זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב - כולה ארץ ישראל גבול אחד היא; אי הכי ירדן נמי! ארץ ולא ירדן. בשלמא לר' חייא בר אבא - היינו דקתני ירדן, אלא לרבי אמי - ליתנינהו לכולהו נהרות! קשיא. (לימא) כתנאי, +במדבר ל"ג+ כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, ארצה - ארץ כנען, ולא הירדן ארץ כנען - דברי ר' יהודה בן בתירה, ר' שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר +במדבר ל"ד+ מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, מה ירחו - ארץ כנען, אף ירדן - ארץ כנען."
מבנה הסוגיה:
1.
ר"מ אומר הירדן מפסיק למעשר בהמה. א"ר אמי: לא שנו אלא שאין שם גשר, אבל יש שם גשר - גשר מצרפן. אלמא: משום דלא מיקרבן הוא,
אחרי שהגמרא מביאה את הסבר ["אוקימתא" מצמצמת] רבי אמי בדברי רבי מאיר היא מסיקה מסקנה "אלמא..."
2.
מיתיבי: היו לו בשני עברי הירדן אילך ואילך, או בשני אבטילאות כגון של נמר ונמורי - אין מצטרפין, ואין צריך לומר חוצה לארץ וארץ, והא חוצה לארץ וארץ כמקום שיש גשר דמי, וקתני לא מצטרפין!
הגמרא מקשה על רבי אמי על פי המשתמע מהברייתא.
3.
הסבר אחר [נימוק] לדברי רבי מאיר:
אלא א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמיה דר"מ, דאמר קרא +יהושע י"ח+ והירדן יגבול אותו לפאת קדמה - הכתוב עשאו גבול בפני עצמו.
אין תרוץ על הקושיה הקודמת ולכן רבי יוחנן חולק ומסביר נימוק אחר לרבי מאיר במשנה.
3.1
ויש לשאול, הרי רבי אמי היה תלמידו של רבי יוחנן ומדוע דברי רבי אמי הוקדמו לדברי רבי יוחנן [לאור ההנחה שדברי ה"רב" תמיד יוקדמו לדברי ה"תלמיד"].
3.2
על זה ניתן לומר: רבי חייא בר אבא שאמר בשמו של רבי יוחנן היה בן דורו של רבי אמי ולכאורה אחריו, אבל בכל זאת הרי רבי יוחנן עצמו הסביר את דברי רבי מאיר עוד לפני רבי אמי ומדוע דבריו לא הובאו קודם לכן. ["אמורא מוקדם"]
3.3
ויש להסביר: באמת רבי יוחנן אמר את דבריו לפני שרבי אמי אמר את דבריו שלו. אלא ש"עורך הגמרא" הביא את דברי רבי יוחנן אחרי דברי רבי אמי כדי להדגיש שדברי רבי אמי נדחו מפני ה"מיתיבי".
4.
המשך הגמרא:
אלא מעתה: +יהושע י"ח+ ותאר הגבול ועלה הגבול הכי נמי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו! שאני התם, דאמר קרא: +במדבר ל"ד+ זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב - כולה ארץ ישראל גבול אחד היא;
אי הכי ירדן נמי! ארץ ולא ירדן.
הגמרא מקשה על רבי יוחנן מפסוק אחר [לכן הגמרא משתמשת בביטוי "אלא מעתה" ולא בביטוי "אי הכי"]. אחרי התרוץ הגמרא מקשה מנהר הירדן והפתיחה היא "אי הכי" [ולא "אלא מעתה"] מכיון שהירדן כבר הוזכר בסוגיה והגמרא מתרצת את דברי רבי יוחנן.
5.
המשך הגמרא:
בשלמא לר' חייא בר אבא - היינו דקתני ירדן, אלא לרבי אמי - ליתנינהו לכולהו נהרות! קשיא.
שוב הגמרא מקשה על רבי אמי ונשארת ב"קשיא". כלומר – בכל מהלך הסוגיא משמע שדברי רבי אמי נדחו.
6.
המשך הגמרא:
(לימא) כתנאי, +במדבר ל"ג+ כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, ארצה - ארץ כנען, ולא הירדן ארץ כנען - דברי ר' יהודה בן בתירה, ר' שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר +במדבר ל"ד+ מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, מה ירחו - ארץ כנען, אף ירדן - ארץ כנען.
הגמרא מנסה לתלות את מחלוקת רבי אמי ורבי יוחנן במחלוקת תנאים. אולם הגמרא לא מיישבת.
6.1
בדרך כלל בש"ס, כשהגמרא פותחת ב"לימא..." היא עונה, שבאמת אין הכרח שמחלוקת האמוראים תלויה במחלוקת התנאים.
6.1.1
לכן, יש שלא גורסים בסוגייתנו "לימא", אלא שהגמרא באמת קובעת "כתנאי", דהיינו, שמחלוקת האמוראים אמנם תלויה במחלוקת התנאים. ראה ב"מתיבתא", הערה ד: כך סובר המהרש"א.
לפי זה יוצא שהמהרש"א משנה את גירסאת הגמרא על סמך סברא. ואמנם יש גירסא כזאת [ראה "עדי נוסח", כתב יד פלורנס]. אולם ראה בכתב יד מינכן שגורס גם "קשיא", ומייד אחריו גורס גם "לימא כתנאי" – כבדפוסים.
6.2
והב"ח [ראה שם ב"מתיבתא"] לא גורס כאן "קשיא" [על רבי אמי], אלא ה"קשיא" בא אחרי ה"לימא כתנאי" [ומדגיש שה"לימא כתנאי" הוא על על רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן" – והוא משנה את הגירסא בגמרא - אבל לא מצאתי גירסא כזאת]. ומכיון שעל שני האמוראים יש"לימא כתנאי" הרי שנשאר ב"קשיא".
6.2.1
חשוב להעיר: לא מצאתי תופעה כזאת בש"ס, שאחרי "לימא כתנאי" תהיה המסקנה: "קשיא"!
6.3
וראה ב"מתיבתא" שם, שיש מפרשים שה"לימא כתנאי" הוא על המשנה. כלומר, מחלוקת התנאים במשנה – בין "תנא קמא" ל"רבי מאיר" – [לפי מי שמסביר שיש מחלוקת במשנה] תלויה במחלוקת התנאים של רבי יהודה בן בתירא ורבי שמעון בר יוחאי.
6.3.1
ויש בכך חידוש , ש"לימא כתנאי" מקשר בין שתי מחלוקות תנאים ולא על מחלוקת אמוראים עם מחלוקת תנאים – כרגיל בש"ס. ולכן בסוגייתנו לא שייך להסביר ש"לימא כתנאי"היא קושיה, שהרי אין להקשות על תנאים מדוע נחלקו במחלוקת תנאים אחרים.
