הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "סתם משנה"; "הלכה כרב באיסורים"; "תיובתא"; "תרגמה"; "שקיל וטרי אליביה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות נד ע"ב- נה ע"א
מתני'. מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה. וכמה היא רגל בהמה רועה - ט"ז מיל, היו בין אלו לאלו ל"ב מיל - אין מצטרפין, היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע. רבי מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה.
גמ'. מנא הני מילי? אמר רבה בר שילא: דאמר קרא +ירמיהו ל"ג+ עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה.
היו בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל אין מצטרפין וכו'. שלשים ושנים הוא דאין מצטרפין, הא בציר מהכי - מצטרפין, והא קתני ט"ז מיל, טפי לא! משום דקא בעי למיתנא סיפא היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע. וכמה? אמר רב: חמש מכאן וחמש מכאן וחמש מאמצע, דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא.
ושמואל אמר: אפי' חמש מכאן וה' מכאן ואחד באמצע, חזינן לרועה כמאן דקאי הכא, וקרינן ביה מונה.
מיתיבי: היה לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני אין מצטרפות עד שיהא לו אחת בציפורי, תיובתא דרב! תרגמה שמואל אליבא דרב: כגון שהיו תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע, דההיא חזיא להכא וחזיא להכא.
אמר רב פפא: ולשמואל - אפילו רועה מצרפן, ואפילו כליו של רועה מצרפן.
בעי רב אשי: כלבא דרועה מאי? כיון דקרי ליה ואתי - לא מצטרפי, או דלמא זימנין דלא אתי ומצטרך איהו למיזל ואתייה? תיקו."
1.
בסוגייתנו יש כמה נקודות יסוד עקרוניות ב"מבנה" של סוגיא.
2.
ראשית נעלה את השאלות הטעונות הסבר:
2.1
במשנה האם רבי מאיר חולק על תנא קמא או "רק" מוסיף עליו – מחלוקת פרשנים.
2.2
יש בגמרא מחלוקת בין רב לשמואל בהסבר המשנה – כמי ההלכה? – מחלוקת פרשנים.
2.3
הגמרא מקשה על שיטת רב ונשארת ב"תיובתא", לכאורה דברי רב נדחים, אם כן כיצד ניתן לפסוק כמותו? [דעת הרמב"ם]
2.4
שמואל עצמו מתרץ את הקושיה על שיטת רב.
2.5
רב פפא ורב אשי דנים בשיטת שמואל לא על ידי קושיות ותרוצים אלא בשאלה עד כמה ניתן להרחיב את דבריו, ועל שאלת שמואל הגמרא נשארת ב"תיקו" – ספק לא מוכרע.
למעשה אפשר לומר שכל השאלות לעיל קשורות זו בזו.
3.
מלשון המשנה משמע שרבי מאיר חולק על "תנא קמא" בגלל הניסוח "רבי מאיר אומר", ואז השאלה היא מיהו ה"תנא קמא". בדרך כלל ה"תנא קמא" הוא "רבי מאיר" אבל לא מתאים בסוגייתנו כיון שרבי מאיר מוזכר בסיפא – כחולק. וכנראה ש"תנא קמא" הוא "חכמים" וממילא במחלוקת בין חכמים ורבי מאיר – הלכה כחכמים,
3.1
וגם בגלל שכעיקרון הלכה כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק עליו.
3.2
ואולי כיון שרבי יהודה הנשיא כתב את "רבי מאיר" אחרון – הלכה כמותו.
4.
נחלקו הפרשנים אם באמת רבי מאיר במשנה חולק על תנא קמא או רק מוסיף עליו, ולפי השיטה שהוא רק מוסיף על תנא קמא, הרי שההלכה היא גם כתנא קמא וגם כרבי מאיר. ושיטה זו תענה על שאלת הלשון [שתמיד "רבי ... אומר..." – משמע שבא לחלוק] שכיון שמדובר דווקא ברבי מאיר ודווקא שתנא קמא לא מזוהה בשמו – הרי למרות הנסוח "רבי מאיר אומר" – הוא לא בא לחלוק.
5.
במחלוקת בין רב לשמואל הכלל הוא ש"הלכה כרב באיסורים" – ולכן בסוגייתנו – הנושא הוא "איסורים" – הלכה צריכה להיות כרב. וכך פוסק הרמב"ם.
6.
הערה: מדובר כאן על מחלוקת בין רב לשמואל ב"הסבר" דברי רבי מאיר במשנה ולא בדינים "מחודשים" של עצמם.
7.
הגמרא מקשה על רב ומסיימת "תיובתא". משמע שהקושיה היא סופית [הדבר היה יותר ברור אם היה כתוב פעמיים: "תיובתא דרב תיובתא"], ולכאורה לפי זה אין הלכה כ"רב", והנה דווקא שמואל – בר הפלוגתא של רב – הוא זה שמיישב את דברי רב. לכן אולי הגמרא פתחה כאן את תשובת שמואל בביטוי "תרגמה" – לומר שזה הסבר לדברי רב אבל שמואל עצמו כמובן חולק על רב. ואולי שמואל עצמו כן מקבל את ה"תיובתא" מהברייתא נגד רב.
8.
יתכן שבגלל ששמואל עצמו מיישב את דעת רב אפילו אם הוא עצמו לא מודה לו הרי שמחזק את הדעה שיש לפסוק כ"רב".
9.
הגמרא מפתחת דיון בדברי שמואל. עניין זה מחזק את הדעה שיש לפסוק דווקא כשמואל מפני ש"סוגיא כוותיה" / "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
9.1
ויש להסביר: "סוגיה כוותיה" פרושו, שהגמרא דנה בנושא מסויים כשהנחת הבסיס היא כשיטה מסויימת. ואילו הביטוי "שקיל וטרי אליביה" משמעותו, שהגמרא דנה בשיטה מסויימת. הדיון הוא על ידי שאלות ותשובות; קושיות ותרוצים. ואילו בסוגייתנו מדובר באופי מיוחד של "שקיל וטרי" - הגמרא דנה על שיטתו של שמואל לא על ידי קושיות ותרוצים אלא על ידי דיון בהבנת שיטתו. ובעיקר, שבסוגייתנו מדובר גם בדיון של רב אשי - "עורך הגמרא". והדיון של רב אשי מסתיים ב"תיקו". נראה לי כתופעה חריגה, בכך שיש קביעת הלכה של "תיקו" [ספק לא מוכרע] לגבי דעה שלא נקבעה להלכה.
לפי זה הלכה בסוגייתנו צריכה להיות בפשטות כשמואל דווקא.
10.
לפי כל הנ"ל יוצא, שיש כאן שני כללי פסיקה סותרים ["התנגשות" בין שני כללים] . "הלכה כרב באיסורים" - מצד אחד, ו"שקיל וטרי אליביה" דשמואל - מצד שני.
10.1
לפי רוב הפוסקים הלכה כרב באיסורים הוא הכלל הקובע. זו שיטת החזון איש, ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמג, ובהערה ל. ושם, שהחזון איש טוען שיש שפסקו כשמואל בגלל ש"שקיל וטרי אליביה", והגר"א לא מקבל זאת מפני שיש הרבה בש"ס שדנים אודות שיטה שאינה להלכה – כמו בית שמאי.
10.2
אבל לפי דברינו לעיל נראה [אחרי בקשת מחילה - לא כחזון איש ולא כהגר"א] שאין לדמות את סוגייתנו לסוגיה רגילה של "שקיל וטרי אליביה" מפני שכאן הדיון הוא לצורך בירור הלכתי של דעת שמואל ולכן יש מקום לפסוק דווקא כשמואל. ובעיקר מפני שהכלל של "שקיל וטרי אליביה" מוסכם בדרך כלל על הפוסקים ובסוגייתנו יש ביטוי מובהק לדיון בדברי שמואל.
10.3
מפאת חשיבות העניין אצטט את דברי הגר"א:
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קנא ס"ק טז:
[טז] (ליקוט) אבל מוכרים כו'. פסק כר' יהודה משום דלר"מ אפילו יודע בודאי שיקוץ מ"מ אסור כמש"ש התם טעמא כו' דלאו ברשותיה קיימי ולא כו' וה"ה לבהמה דחדא פלוגתא הוא כמש"ש וע"כ לא קמיבעיא להו אלא לר' יהודה אבל לר"מ ודאי דאסור אפילו יידע בודאי שישחוט ואמרינן שם ט"ו א' ר"ה זבין ההוא פרה לעובד כוכבים כו' א"ל אימור לשחיטה כו' ופי' ר"ה גאון והביאו הרא"ש שם שהיה נראה לו שאינו לוקח אלא לשחיטה אבל הרי"ף שם פסק כר"מ דסתם מתני' כוותיה ומ"ש הרא"ש טעמו של הרמב"ם משום דמיבעיא לגמ' "אליביה" (וע"ל סי' של"א ס"ק קפ"א ובאה"ע סי' פ"ג ס"ק ד') וכ"כ בכמה מקומות צע"ג דבכמה מקומות מיבעיא לגמ' דלא כהילכתא ואליבא דב"ש ושקיל וטרי אליבייהו הרבה וצע"ג (ע"כ):
הוא מסביר שאמנם הרבה מהפוסקים מכריעים לפי סוגיות שהן "אליביה" חכם מסויים. והכוונה היא, שהעלו "בעיה" לדיון לפי אותה שיטה [כבסוגייתנו].
10.4
ופלא על הגר"א שמקשה מסוגיות בהם דנים לפי בית שמאי למרות שאין הלכה כמותם. הרי "בית שמאי" אינם כ"תנא" רגיל", ובאמת יש להם מקום מיוחד במחלוקות בחז"ל, לא רק לצורך קביעת הלכה.
11.
וראה עוד ב"במתיבתא", הערה כח.
