הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "אמרה תורה"; "שנאמר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות נד ע"א

תנן התם: אין תורמין ממין על שאינו מינו, ואם תרם - אין תרומתו תרומה. מנא הני מילי?
אמר רבי אמי אמר רבי ינאי, ואמרי לה א"ר אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: +במדבר י"ח+ כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אמרה תורה: תן חלב לזה, וחלב לזה.
אשכחן תירוש ויצהר; תירוש ודגן, דגן ודגן מנין? ק"ו, ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה - אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן, דגן ודגן, שהם כלאים זה בזה - אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה?. " 

1.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ה הלכה ב:

תורמין בצל שלם, אע"פ שהוא קטן, אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול,
בכל מקום אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ואם תרם אין תרומתו תרומה.

2.
רדב"ז הלכות תרומות פרק ה הלכה ב:

בכ"מ אין תורמין ממין על שאינו מינו כו'. שם במשנה ואם תרם אין תרומתו תרומה. בריש מעשר בהמה אמרינן מה"מ א"ר אמי א"ר ינאי כל חלב יצהר כל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מניין ק"ו ומה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה.
ואיכא למידק אמאי שבק רבינו האי קרא ונקט קראי כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב
ותו היכי יליף מהאי קרא דאין תורמין ממין על שאינו מינו

וי"ל דנקט האי קרא ללמוד גם לענין תרומת מעשר והאי קרא בתרומת מעשר כתיב. ומ"ש בכ"מ אין תורמין לומר שאע"פ שהמין האחר מתקיים ואין שם כהן אם תרם על שאינו מינו אין תרומתו תרומה:

הוא מנמק את הבאת הפסוק על ידי הרמב"ם בכך, שבא ללמד דין נוסף.

3.
יד מלאכי כללי הפוסקים כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג:

דרכו של הרמב"ם ליקח הדרשה היותר פשוטה אף ע"ג דאתדחייה בגמרא ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמ' כלל מאחר שהוא מבואר יותר, הר"ב לח"מ ריש פ"ט מהלכות מאכלות אסורות ובסוף מעשה הקרבנות ופ"ב מהלכות תמידין ומוספין ובפ"ב מהלכות חגיגה ד"ה שנאמר ובפי"ג מהלכות שכירות דף קס"ט ב' ובכמה דוכתי וע"ש פ"א מהלכות מלכים וכ"כ עוד בשיירי כנה"ג בלשונותיו על הרמב"ם לפי"ב מהלכות שגגות בשם מהר"י קולון ובאר שבע וכ"כ הפר"ח בי"ד סי' ס"א ס"ק ל"ח ובמים חיים שלו דף כ"ה א' ועיין כ"מ פ"ד מהלכות ע"ז ד"ה אין עושין עיר הנדחת בספר ובשו"ת רמ"ע סי' ק"ח דף ק"ט ב' ובגידולי תרומה דף ה' ואף בטעמים כתב מהר"י קורקוס בפ"ז מהלכות תרומות הלכה ח"י ושם פ"ח הלכה ז' ובפ"י מהלכות מעשר שני סוף הלכה ז' דאינו מקפיד רק לכתוב הדבר היותר מתקבל כיון דלא נ"מ מידי לענין דינא ועע"ש פ"ג מהלכות ביכורים הלכה ה' וי' ובפ"א מהלכות שמיטה ויובל סוף הלכה ה':

שיטת הרמב"ם היא להביא פסוקים שהגמרא לא הביאה כאשר הדין מתאים יותר ללשון הפסוק שהוא בחר.

4.
וכך אומר כאן המהר"י קורקוס בסוגייתנו, שמפסוקי הגמרא אין ראיה ברורה והרמב"ם העדיף להביא פסוק שברור ממנו שלא יתרום דבר אחד מדבר אחר.

5.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלו, ובהערה ג, שהרמב"ם סמך על הירושלמי.

6.
ואולי אפשר לומר: בגמרא הפסוק הובא כדרשה "אמרה תורה", ואילו הרמב"ם הביא פסוק בניסוח "שנאמר" – שנראה ממנו שהלימוד הוא מפשט הכתוב ולא מכח דרשה.