אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אין פודין לא בעבדים ולא בקרקע ולא בשטרות"
האפשר לקיים מצוות פדיון הבן שטרות כסף?
בכורות נא ע"א
היה זה בתחילת החורף של שנת תרמ"ד בעיר זאמושטש שבפולין הנתונה באותה עת תחת מרות רוסיה הצאריסטית, כאשר יהודי שהיה עליו לפדות את בנו בכורו, לא נתן לכהן הפודה מטבעות כסף בערך חמישה סלעים, אלא שטרות כסף שהגיעו בסך הכל לשישה רובל. לאחר הפדיון החל האב הפודה מסתפק בנוגע לתוקפו ההלכתי של הפדיון שערך, והוא פנה לרבה של קארסניבראד הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון ששהה בזאמושטש בימים ההם, כדי לברר אצלו אם הפדיון אכן הועיל ומה עליו לעשות.
"הכנסת את ראשך בין חבל בעלי תשובה" - השיב לו הרב מיכלזון (שו"ת "תירוש ויצהר" סימן קי ושם בהרחבה מביא עשרות תשובות מכל רבני ופסקי דורו בענן זה), שכן בנושא סבוך זה חיוו דעתם גדולי הפוסקים כבר עשרות שנים קודם לכן - תיכף לאחר שהשימוש בשטרות כסף המונפקים על ידי הבנקים המרכזיים של כל מדינה ומדינה - הפך להילך שמיש חוקי ועובר לסוחר.
גופו של הנידון הוא לפי המבואר בסוגייתנו. לפנינו אמרו במשנה שאין מקיימים פדיון הבן בעבדים או שטרות. ובגמרא מבואר שכן מהפסוק "ופדויו מבן חודש תפדה" למדו כלל ופרט וכלל שעיקרו בא למעט דבר שאין גופו ממן שאי אפשר לקיים בו פדיון הבן. לפיכך אין מועיל פדיון הבן בשטר חוב, כיון שאין גופו ממון באשר הוא רק גורם לממון שכן מכוחו ניתן לגבות ממון מכותב השטר. ברם שטרות הכסף של ימינו (שבספרי הפוסקים מכונים "באנק-צעטיל" - שטרות המונפקים על ידי הבנק) יתכן שדינם שונה שכן כיון שהם יוצאים בכל מקום ומכובדים על ידי כל גוף שהוא, הרי לכאורה אינן שונים מכל מטבע שגופו ממון והוא עובר לסוחר.
וכאמור, נחלקו בדבר גדולי הפוסקים תיכף עם היכנס שטרות אלו לשימוש. ומשום שיש להסתפק מפני מה נחשבים שטרי חוב כאין גופם ממון, האם משום שאלו מחוסרי גביה ולפיכך יש לחשוש שמא כאשר יבוא לגבותם לא יהא ללווה לפרוע, ולפיכך אינם נחשבים כממון - חשש שאינו קיים בשטרות של המדינה באשר לעולם המדינה חייבת לפורעם ולפי שלעולם יש באוצר המדינה ממון או שווה ממון כנגד השטרות הללו ולכן ניתן לקיים בהם אף פדיון הבן (כן סבור הגה"ק ה"ישמח משה" בשו"ת "השיב משה" סימן נה). או שמא גזירת הכתוב היא לפדות דווקא בכסף או בשווה כסף - והיינו במה שיש לו ערך עצמי, ולא בכל דבר הגורם לממון אף אם ודאי וודאי שאכן יוכל להביא ממון על ידי שטר זה ולכן אי אפשר לקיים פדיון הבן אף לא בשטרות שלנו (כדעת הגאון רבי אלעזר פלעקלעס ראב"ד פראג ובעל "תשובה מאהבה" חלק ג, ד). כן היו מגאוני הדורות שהאריכו להרחיב ולדון בדיני שטרות המדינה ומכל מקום הניחו הדבר בספק אם אפשר להשתמש בהם לפדיון הבן (כך הוא בחתם סופר הדן בעניין זה בכמה תשובות - יורה דעה, קלד; אבן העזר א, קכו; חושן משפט, קפז וכן בחלק ו, ל).
ולפי שנחלקו גדולי עולם בפסק זה, הורה הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון לאותו אב שאכן פדה את בנו שטרות של רובל, כי מן הראוי שישוב ויפדה את בנו ולא יכניס את ראשו במחלוקת הפוסקים הזו, כשהוא מסמיך לפסק זה מעשה רב מהגר"א מווילנא. וכך מעשה בהגר"א שכאשר גדל והיה לאיש, פדה את עצמו - באשר היה בכור פטר רחם - אצל כהן ממשפחת ראפפורט המיוחסת, אף שכבר קיים בו אביו מצוות פדיון הבן עודו בן שלושים יום, ומשום שלא סמך על פדיון זה דיו, וביכר לקיים המצוה שוב כדי לצאת ידי כל הידור אפשרי.
