סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 759
"היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה - הרי זה יגוד ויגנוז..."
ערכין ו ע"א
אבל לכתחילה אסור לכתוב שֶם שלא בספר, מפני שיוכל לבוא לידי בזיון. ולכן נזהרים שלא לכתוב שם באיגרת. (עפ"י הרמ"א – יו"ד רעו, יג). בשו"ת פנים מאירות (ח"ב קלב) דן אודות כוסות שנחקקו עליהן שמות, גם שם הויה ב"ה ככתיבתו. וצידד לומר שמא לא אסרו בגמרא להשתמש אלא כשהשם כתוב על ידות הכלים, שהוא מקום בזיון היות ויד הכל ממשמשת שם, אבל כשאינו במקום בזיון - מותר להשתמש. אך העלה שמכל מקום אין להקל לשתות באותם כלים. ודעתו נוטה לכרוך על מקום כתיבת השם גימוניות של זהב או של משי, ואז מותר לשתות מן הכלים ללא שום פקפוק. (מובא בפ"ת יו"ד רעו סקכ"ה). ואולם יש סוברים שלעולם השם טעון גניזה והכלי אסור בשימוש אעפ"י שמכסה את מקום השם - כי לא משום בזיון אסרו את השימוש בכלי, עד שנחלק בין הידות לגוף הכלי, אלא משום איסור הנאה של הכלי ע"י השם נגעו בה. וזה שנקטו 'ידות הכלים' - אפשר לרבותא, שאעפ"י שאינו עיקר מקום שימוש הכלי, אעפ"כ נאסר גוף הכלי, כל שכן כשנכתב בגוף הכלי שאסור.
(ע' חו"י טז; שבט הלוי ח"ב קמח. וע' אגרות משה יו"ד ח"ב קלד, שאם כי לדינא נראה שאם אין השם כתוב בדרך בזיון יש להתיר להשתמש בכלי, אבל למעשה קשה לעשות נגד החו"י. ע"ע בפ"ת סקכ"ז, לאחר שהביא תשובת חות יאיר (טז) אודות חריטת שם על טבעת, וענידתה, הביא משו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב קמ') שמתיר לעונדה לסגולת שמירה ע"י חיפוי עור, ואע"פ שנהנה מן השם עי"כ שעונד אין זה נקרא הנאה ושימוש אלא להגן. ובשו"ת מהרש"ם העלה, שאם כותב שם השם בתוך פסוק או דברי שבח, אם אין חשש בזיון, כגון שלא מכניסו למקום מטונף ואינו בידות הכלים - אין לאסור. אבל אם כתב שם השם לבדו, הרי זה דרך בזיון ואסור הכלי בשימוש. והורה שם אודות מנורה שנעשה להיות כנגד העמוד של שליח הציבור, שחקקו עליה שם הוי' לבדו - שיש לקבעה במסמרים לדלתות ארון הקודש מבפנים, ובזה סר חשש הורדה מקדושה וגם חשש מחיקה וכדו').
(יוסף דעת)
