הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטוי: "הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות מט ע"א-ע"ב
גמ'. איתמר, הפודה את בנו בתוך שלשים יום, רב אמר: בנו פדוי, ושמואל אמר: אין בנו פדוי. דכולי עלמא: מעכשיו - אין בנו פדוי, לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות - ודאי בנו פדוי, כי פליגי - לאחר שלשים יום ונתעכלו המעות; רב אמר: בנו פדוי - מידי דהוה אקידושי אשה, התם לאו אע"ג דנתעכלו המעות - הוו קידושי,
הכא נמי לא שנא. ושמואל אמר לך: התם - בידו לקדשה מעכשיו, הכא - אין בידו לפדותו מעכשיו.
ואע"ג דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל - הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא הלכתא כוותיה דשמואל.
תנן: מת בתוך ל' יום - אע"פ שנתן לכהן יחזיר לו חמש סלעים, טעמא - דמת, הא לא מת - בנו פדוי! הכא במאי עסקינן - דאיתנהו למעות. תא שמע: בחזקת שלא נפדה עד (שיאמרו לו) +מסורת הש"ס: [שיביא ראיה]+ שנפדה! התם נמי - דאיתנהו למעות בעינייהו.
תני תנא קמיה דרב יהודה: הפודה את בנו בתוך שלשים יום - בנו פדוי,
אמר ליה: שמואל אמר אין בנו פדוי ואת אמרת בנו פדוי?
ואע"ג דקיימא לן כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא הלכתא כותיה דשמואל. "
1.
מעניין שעל הסוגיה הנ"ל אין שום הערה של רש"י ושל תוס' !!!
2.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה יח:
מי שפדה בנו בתוך ל' יום אם אמר לו מעכשיו אין בנו פדוי, ואם אמר לו לאחר ל' יום בנו פדוי ואע"פ שאין המעות קיימין לאחר ל' יום.
הרמב"ם פסק כרב בסוגייתנו ולכאורה זה בניגוד להכרעת הגמרא, שיש לפסוק כשמואל בסוגייתנו.
3.
חשוב לציין שהביטוי "הלכתא כרב באיסורים" מופיע בש"ס רק בסוגייתנו ובמקום נוסף במסכת נדה [?] [דיון מורחב על כלל זה כתבתי על מסכת נידה דפים כה; סד]!!! [/ מסכת נידה דף כה / מסכת נידה דף כה /]
4.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק יא הלכה יח:
מי שפדה בנו בתוך ל' יום וכו'. בפרק יש בכור (דף מ"ט) איתמר הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר פדוי ושמואל אמר אינו פדוי דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי וכו' לאחר ל' יום דאיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר ל' יום ונתעכלו המעות וכו' והלכתא כוותיה דשמואל וכו' תני תנא קמיה דרב יהודה הפודה את בנו בתוך ל' יום בנו פדוי א"ל שמואל אמר אין בנו פדוי ואת אמרת בנו פדוי ואע"ג דקי"ל [הלכה] כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כשמואל
ולפי זה יש לתמוה למה פסק רבינו כרב
וצ"ל שדעת רבינו כדעת הרא"ש (דף ס"ז ע"ד) שכתב ונראה שהלכה כרב דהך ברייתא מסייעא ליה
ועוד דהלכתא כרב באיסורי
ואע"ג דלכאורה רב יהודה כשמואל ס"ל מדמשבש לברייתא לאוקומה כשמואל מ"מ כיון דקי"ל הלכתא כרב באיסורי לא שבקינן האי כללא אף אי רב יהודה תלמידו פליג עליה וסבר כשמואל
ומיהו תימה למה היה רב יהודה משבש האי תנא אם היה שונה כרב
הילכך נראה לפרש דהאי תנא סתמא תנא בנו פדוי ולא פירש אם אמר מעכשיו או אם אמר לאחר שלשים יום וא"ל רב יהודה שמואל אמר אין בנו פדוי אף לאחר ל' יום אם נתעכלו המעות וגם לרב מעכשיו אין בנו פדוי ואת תני סתמא בנו פדוי מוטב שתשנה אין בנו פדוי ואתיא ככ"ע לרב בדאמר מעכשיו ולשמואל אף לאחר ל' יום אם נתעכלו המעות ולא יטעו בדבריך להקל עכ"ל. ואין ספק שלא היתה בנוסחת גמרא שלהם פסק הלכה בהדיא כשמואל דכמו שהוא בנוסחא שלנו:
הוא מקשה כלעיל בסעיף 2, שהרי מהגמרא משמע שהלכה בסוגייתנו היא כשמואל ומדוע הרמב"ם פסק כ"רב".
5.
והוא עונה:
5.1
הרמב"ם סובר כרא"ש שפסק כרב מהנימוק שהברייתא [שהביאו לפני רב יהודה] מסייעת לרב. ורב יהודה אומר שהיא משובשת ויש ליישבה לפי שמואל.
5.1.1
ואולי ניתן לומר שגם משתי המשניות בעמוד הקודם יש הוכחה לרב אלא שהגמרא דחתה את ההוכחה לרב על ידי אוקימתא במשניות, ולכן אפשר לומר שהרמב"ם טוען שאוקימתות אלה דחוקות, ולכן נשאר שהלכה כרב, למרות שרב יהודה פסק כשמואל.
5.2
הכלל שהלכה כרב באיסורים גובר על הכרעת רב יהודה כשמואל, ואפילו שרב יהודה היה תלמידו של רב ובכל זאת פסק כשמואל היינו מצפים שהרמב"ם יכריע כרב יהודה, אבל לא כך, אלא הכלל של הלכה כרב באיסורים חזק יותר. אבל קשה מאד מפני שה"כסף משנה" והרא"ש לא מנמקים ממש.
על הכלל ראה גם ב"משנת ראשונים" על הדף.
5.3
הוא מסביר את ההגיון שבדרישת רב יהודה לשבש את הברייתא כדי שתתאים לכולי עלמא.
5.4
ה"כסף משנה" טוען פשוט שלרמב"ם לא היתה גירסת הגמרא כפי שהיא לפנינו. זאת אומרת, כנראה שהקטע מ"ואף על גב דקיימא לן.." שהדגשנו את היותו יחידאי בש"ס - לא היה בגירסת הרמב"ם.
5.5
ואולי ניתן לומר, שהגירסא שהיתה בידי הרמב"ם היתה כבסוגייתנו, אלא שקטע זה של "אף על גב..." התווסף על ידי הסבוראים, והרמב"ם לא פסק כמותם.
6.
רדב"ז הלכות ביכורים פרק יא הלכה יח:
מי שפדה בנו בתוך שלשים וכו'. שם (דף מט) פלוגתא דרב ושמואל ואמרינן דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי לאחר שלשים ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים ונתאכלו המעות רב אמר וכו' ואע"ג דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל הילכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כשמואל דתני תנא קמיה דרב יהודה הפודה את בנו בתוך שלשים בנו פדוי אמר ליה שמואל אמר אין בנו פדוי ואת אמרת בנו פדוי ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כוותיה דשמואל וקשיא על רבינו דפסק כרב דאמר בנו פדוי
וצריך לומר דכולה סוגיין מהפכינן דרב אמר אין בנו פדוי ושמואל אמר בנו פדוי ואם גירסת רבינו היא גירסת הספרים שלנו לא ידעתי לו טעם דהא סתם תלמודא ורב יהודה אמרו הלכתא כשמואל וגירסת ספרים שלנו היא גירסת רש"י ז"ל.
ויש לתרץ בדוחק דסתם מתני' משמע דבנו פדוי דאקשינן מינה לשמואל מת בתוך שלשים אע"פ שנתן לכהן יחזיר טעמא דמת הא לא מת בנו פדוי וקשיא לשמואל ודחינן הב"ע דאיתנהו למעות בעינייהו
וכן פריך מסיפא דקתני בחזקת שלא נפדה עד שיאמר לו שנפדה. ודחי התם נמי דאיתנהו למעות בעינייהו
וכן הא דתני תנא קמיה דרב יהודה אתיא כוותיה דרב
וכיון דכל הני לפי פשטייהו אתו כוותיה דרב לא חיישינן למאי דפסקו כשמואל,
ועדיין אני אומר שאין כח ביד שום חכם או גאון לפסוק הלכה כנגד מה שפסק התלמוד בהדיא או כנגד מה שפסק אחד מן האמוראים אם אין עליו חולק וכ"ש הכא דסתם תלמודא ורב יהודה פסקו הלכה כשמואל
ולפיכך אני אומר דאיפכא גריס רבינו וה"ק ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי וכשמואל בדיני והכא הוה לן למפסק כרב דאמר אין בנו פדוי הלכתא כשמואל דאמר בנו פדוי וכן פסק הטור דבנו פדוי ועדיין צריך תלמוד:
גם הוא מגיע למסקנה שיש צורך לשנות את הגירסא בגמרא. אלא שהשינוי שלו שונה במהותו מהשינוי שדיבר עליו ה"כסף משנה". הוא הופך את השיטות בסוגיה בין רב לשמואל, וממילא ברור שהלכה למסקנה היא כדברי רב.
6.1
כמו כן הוא מנסה ליישב את הגירסא הקיימת – בערך כפי שהסברנו אצל ה"כסף משנה" – שלפי המשניות והברייתא בגמרא משמע כרב – כי הם הובאו כדי להקשות על שמואל.
6.2
והוא מדגיש שלא ייתכן לפסוק נגד "מה שפסק התלמוד" ורב יהודה, ולכן הוא חוזר לשינוי הגירסא שהציע בתחילת דבריו.
7.
שיטת המהר"י קורקוס: הוא טוען שבדק בכתבי יד ואין שום שינוי מגמרתנו ולכן הוא טוען שזה נכתב על ידי מגיה וזו טעות. זאת אומרת כמו שאמרו החכמים האחרים שלא היה לפני הרמב"ם, או אולי הוא מתכון לומר, שהרמב"ם לא התייחס לזה.
7.1
כמו כן הוא מסביר שהרמב"ם מכריע כרב על פי הכלל שהלכה כרב באיסורים בגלל ההוכחה מהמשנה ומהברייתא והדחיות בגמרא אינן מקובלות על הרמב"ם, כיון שפשט המשנה כרב.
8
והוא מעלה שאלה מעניינת נוספת: כל הדיון היה סביב הנחת יסוד שסוגייתנו – דין בכור – עוסקת בנושא של "איסורי" ולכן הלכה כרב, אבל הרי דיני בכור הם גם "דיני" – הלכות ממון, שהגמרא דנה בהם באמצעות כללי הכרעה של ממונות – המוציא מחברו עליו הראיה, אם כן הלכה צריכה להיות כשמואל.
9.
הוא עונה על כך שכאשר הדיון הוא בדיעבד אם כבר נפדה הבכור או לא, הרי שהשאלה היא רק בנושא "איסורי".
9.1
והוא מנסה ליישב באופן נוסף: כיון שהלכה כרב באיסורים מפני שרב היה מומחה באיסורים [כך גם מסביר הרא"ש] והדיון בבכור הוא בעיקר בעניין זה, לכן הלכה כאן כרב אפילו שיש קשר גם לענייני ממון.
10.
וראה על כל זה ב"מתיבתא" הערות ב-ג; "הגהות וציונים", אות א; "ילקוט ביאורים", עמוד צב.
11.
ולפי כל הדיונים בסוגיה נראה שניתן לפרש את הגמרא כך [לא את הרמב"ם]: אף על גב דקיימא לן דהלכתא כרב באיסורים הכא הלכתא כשמואל בגלל שיש כאן גם ענייני ממון ["מהרי"ט אלגזי" – "ילקוט ביאורים" שם].
12.
ויש עדיין לברר את כל הנ"ל לפי שיטת הרב אברמסקי ["קובץ מאמרים" עמודים רכא ואילך] שקבע, שהכלל של הכרעה כרב באיסורים וכשמואל בדינים נעשה על דרך הרוב הסטטיסטי, ועורכי הגמרא השמיטו את שמו של רב בכל מקום שלא היתה הלכה כמותו באיסורים – ובלשונו: "ואת השמונים דינים הנותרים [שלא מתאימים לכלל] לא כתבו בשם רב ושמואל אלא בשם אמוראים אחרים המחזיקים בשיטותיהם...".
13.
לפי דבריו אלה נראה – אחרי בקשת מחילה – לומר שזוהי ממש כוונת סוגייתנו:
ואע"ג דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל - הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא הלכתא כוותיה דשמואל
כוונת הגמרא לומר: "הכא הלכתא כשמואל" דהיינו הדין שנאמר על ידי רב בסוגייתנו באמת נאמר במציאות על ידי שמואל והלכה כמותו – כשמואל - מפני שכך החליטו עורכי הגמרא [כפי הסבר הרב אברמסקי], ולכן הפכו את השמות [וכפי שמופיע באמת בתחילת הסוגיה כ"איתמר..."] וקבעו שרב אמר כך, ולכן כך פסק הרמב"ם – כרב – על פי הכללים.
במילים אחרות: סוגייתנו היא מקור העיקרון של הרב אברמסקי !!!
14.
וראה "רבנן סבוראי" – הרב זיני, כרך א, עמוד 183.
15.
ועוד הערה : מה פירוש "ואע"ג דקיימא לן..." [מופיע פעמיים בסוגייתנו], מתי נאמר כלל זה?
15.1
אפשרות א: סבוראים - ואז הכלל שהלכה כרב - מאוחר - מתאים לרב אברמסקי
15.2
אפשרות ב: רב אשי ורבינא - כנ"ל .
15.3
אפשרות ג: באותו בית מדרש שדן בסוגיה כולה - ואז הכלל שהלכה כרב הוא כלל מוקדם!
