סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

 סדר הדורות: "רב" / "רב הונא" / "רב חסדא"

[אמוראים]

בכורות מה ע"א


ת"ר: יתירה שיש בה עצם, ואין בה צפורן - מטמא במגע ובמשא, ומטמא באהל, ועולה למנין קכ"ה; אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ובנספרת על גב היד. אמר רב חסדא, דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו: יתרת שיש בה עצם ואין בה צפורן - מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל; אמר רבב"ח א"ר יוחנן: ובשאינה נספרת על גב היד.
א"ר יוחנן: עשו דבריהם כדברי נביאות, מה נפשך, אי אבר הוא - באהל נמי תטמא, ואי לאו אבר הוא - במגע ובמשא נמי לא ליטמי! אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: משום עצם כשעורה נגעו בה; רב פפא אמר: גזירה שאינה נספרת אטו נספרת; אי הכי, שאינה נספרת - באהל נמי תטמא! עבדו רבנן היכירא, כי היכי דלא לישרפו עלייהו תרומה וקדשים
.
" 

הביטוי "אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו" מופיע 6 פעמים בש"ס, ותמיד בשם רב חסדא ומשמע מהראשונים ש"רבינו הגדול" הוא האמורא "רב". וכנראה הכוונה היא [כפי שמובא ב"מנחת יהודה"] שרב הונא היה רבו של רב חסדא ו"רב" היה רבו של "רב הונא" ולכן רב חסדא קרא ל"רב" רבנו הגדול [כאילו נכד קורא כך לסבו !].
וראה בספר "כלי גולה" על מסכת נדה, דף מט עמוד ב, שמעיר שהפרשנים לא עמדו על ביטוי זה באופן משמעותי.

אולם קצת קשה כי מצינו בש"ס 9 פעמים גם את הביטוי "אמר רב חסדא אמר רב", משמע ש"רב" כן היה רבו של רב חסדא. וזה לא יתכן מפני ש"רב" נפטר ד' אלפים ג, ורב חסדא נולד 7 שנים אחר כך – ד' אלפים י' [על פי סדר הדורות].

ולכן נראה לי לחדש כלל: הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מתאים גם לחכם שמביא דבר בשם רבו המובהק של רבו המובהק אפילו אם לא שמע ממנו באופן ישיר.

אבל קשה מאד: הרי רב חסדא מברך את רב "המקום יהיה בעזרו" – משמע שחי בימיו! וכך מוכיח המפרש על ה"ערוך" שרב חסדא היה תלמידו של "רב". וכך משמע מהרבה פרשנים שרב חסדא כן היה תלמידו של "רב" [ראה "אטלס עץ חיים", כרך ד, עמוד 196]. ואולי היו שני חכמים בשם "רב חסדא" ולא מצאתי לזה תימוכין מפורשים.

ואם אמנם רב חסדא היה ממש תלמידו של "רב" הרי שתיתכן אפשרות להסבר: את הביטוי "רבינו הגדול..." אמר רב חסדא בזמן חייו של "רב", שהרי רב חסדא מוסיף ברכה "המקום יהיה בעזרו". ואילו הביטוי "אמר רב חסדא אמר רב" נאמר לאחר מותו של רב.

וראה עוד:

ערוך לנר מסכת סוכה דף לג עמוד א:

בגמרא דבר זה רבינו הגדול אמרו. לשון זה מצאנו פה ולקמן (לה ב) ובבכורות (מה א) ובנדה (מט ב) ובכל מקומות הללו פי' רש"י שהוא רב כמו שהעיר המהרש"ל. והנה מלשון והמקום יהי' בעזרו משמע שעדיין הי' רב בחיים אז שלא נראה שיאמר רב חסדא על רבו הגדול שעדיין יצטרך לעזר בשנחל כבר חיי העה"ב מה שהוצרך משה להתפלל על יהודה שיכנס למתיבתא דרקיעא ויהי' שקיל וטרי שאמר על זה ועזר מצריו תהי' כדאמרינן מכות (יא ב) אמנם לפ"ז קשה מה דאמר הכא ולקמן (לה ב) אמר לי' רבא דאיך אפשר דבעת שאמר רב חסדא כן יאמר לו רבא הרי רב נפטר קודם רב יהודה כדמוכח בכמה דוכתי' וכמש"כ גם רש"י לעיל (ט א ד"ה כי אמריתא), ביום שמת רב יהודה נולד רבא כדאמרינן קדושין (עב ב) וא"כ איך אפשר דכשאמר רב חסדא על רב המקום יהי' בעזרו שאמר לו רבא כן הא בעת שאמר רבא ע"כ כבר מת רב
ולכן הי' נלענ"ד דלא גרסינן אמר לי' רבא אלא ה"ג אמר רבא ובזה אפשר לפרש דרב חסדא אמר כן בחיי רב וכשנאמר כן לפני רבא בימיו הקשה על זה. ולכן שייך שפיר מה דאמרינן הכא ולקמן אלא אי אתמר הכי אתמר והיאך שייך זה אם לרב חסדא בעצמו שאל ועיין בכפ"ת שכבר עמד בזה ומתוך כך רצה גם הוא להגי' אמר רבא רק שכתב שרש"י לא רצה לגרוס כן אלא א"ל רבא ולכן הביא ראי' מלקמן (לה ב) אכן לענ"ד בין הכא ובין לקמן אי אפשר לגרוס כן הן מטעם שכתבתי והן מטעם שלא שייך בזה אלא אי אתמר הכי אתמר ומה שכתוב ברש"י א"ל רבא ט"ס הוא וצ"ל אמר רבא והביא ראי' דגם לקמן גרסינן כן:

מסקנתו היא, שרב חסדא אמר את הביטוי "המקום יהיה בעזרו" בזמן חייו של "רב". אולם חשוב לציין שבתחילת דבריו מביא אפשרות שהביטוי "המקום יהיה בעזרו" נאמר דווקא אחרי מותו של רב "שעדיין יצטרך לעזר בשנחל כבר חיי העולם הבא", כמו שמשה התפלל עבור יהודה:
תלמוד בבלי מסכת מכות דף יא עמוד ב :

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: +דברים ל"ג+ יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה? כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה? יהודה, +דברים ל"ג+ וזאת ליהודה? שמע ה' קול יהודה! עאל איבריה לשפא; לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע, +דברים ל"ג+ ואל עמו תביאנו, לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי רבנן +דברים ל"ג+ ידיו רב לו; לא הוה ידע לפרוקי קושיא, +דברים ל"ג+ ועזר מצריו תהיה.

ויש להעיר דבר מעניין: אמנם רב חסדא אמר על "רב" – "רבנו הגדול" כנראה מפני שגם רבו של רב חסדא – רב הונא נחשב "גדול בחכמה ובמנין" כפי שמגדיר אותו תוס' בדף שלנו [בעמוד ב] לגבי סוגיה של נדרים.

והערה אחרונה: יש אומרים [בראשונים] ש"רבנו הגדול" הכוונה לא ל"רב" אלא ל"רבי" - רבי יהודה הנשיא. ואם מדובר ב"רבי" הרי ברור שרב חסדא ברך אותו "המקום יהיה בעזרו" אחרי מותו.

רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן מסביר את דברי רב חסדא שאמר בשם רב, ואחר כך הגמרא מביאה שרבי יוחנן עצמו מקשה על דברי רב, ורב הונא ורב פפא מיישבים את דברי רב. קודם כל ניתן ללמוד מכאן שרבי יוחנן ראה צורך להביא את דברי רב בשלמותם, ורק אחר כך הקשה עליהם [ראה "שוטנשטיין", הערה 38.]

וקושיית רבי יוחנן בסגנון "עשו דבריהם כדברי נביאות" הכוונה היא, שהחכמים שקיבלו את דברי "רב", או החכמים ש"רב" קיבל מהם את הדין – טוען רבי יוחנן, שהם אמרו דין ללא הסבר [ולכן אין תשובה על הקושיה עליהם] ואולי הוא מתכוון שבגלל זה אי אפשר לפסוק כמותם.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר