הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "סתם משנה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות מג ע"ב

/מתני'/. מומין אלו, בין קבועין בין עוברים - פוסלין באדם. ויתר עליהן: הכילון והלפתן והמקבן, ושראשו שקוט, וסקיפת, ובעלי חטרות - רבי יהודה מכשיר, וחכמים פוסלין. הקרח - פסול, איזהו קרח - כל שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן, אם יש לו - ה"ז כשר.
א"ר יוחנן: הקרחנין והננסין והזבלגנין - פסולין, לפי שאינן שוה בזרעו של אהרן. קרחנין - תנינא! ננסין - תנינא! זבלגנין איצטריך ליה לאשמועינן, ומהו דתימא משום מראית העין. והא כל היכא דאיכא משום מראית העין איתנא קתני: ושנשרו ריסי עיניו - פסול מפני מראית העין! מהו דתימא: תני חדא - וה"ה לכולהו; והא כל היכא דאיכא מיהדר ומיתנא, קא הדר ותני: ושניטלו שיניו - פסול משום מראית העין!
אלא לאפוקי מהא דתניא, דתניא: הקרחנין והננסין והזבלגנין - כשרים, ולא אמרו פסול אלא משום מראית העין. מאן האי תנא? ר' יהודה היא, דתניא, ר' יהודה אומר: +ויקרא א'+ הכהנים - לרבות הקרחנין. " 

1.
רבי יוחנן פוסק שכהן קרח פסול לעבודה, וכנראה הוא מתכוון לומר שדברי המשנה שקרח פסול – הכוונה מדאורייתא – לפי שאינן שוה בזרעו של אהרן.

2.
והגמרא מסבירה שדברי רבי יוחנן נועדו להדגיש שיש לפסוק כמשנתנו ואין לפסוק כמו הברייתא המובאת שטוענת שכהן קרח כשר לעבודה מדאורייתא והוא פסול רק משום מראית עין,

3.
והגמרא שואלת: כאיזו דעה שנוייה הברייתא, והיא עונה, שהברייתא היא כדעת רבי יהודה בברייתא אחרת, שבה נאמר במפורש שדעת יהודה היא שקרחים כשרים [בודאי מן התורה] מדרשת פסוק.

4.
ויש לשאול שתי שאלות מרכזיות:

4.1
מדוע הגמרא חיפשה מיהו התנא שסובר כמו הברייתא הסתמית שקרח פסול משום מראית עין. הרי פשוט היה לומר שרבי יוחנן פסק כמשנתנו כדי ללמד שכך יש להסביר את המשנה ולא כמו הברייתא שפוסקת שכהן קרח פסול לעבודה רק מפני מראית עין.

4.2
הרי בפשטות ניתן להסביר את המשנה שלנו כמו הברייתא המובאת שכהן קרח פסול רק משום מראית עין, ומדוע רבי יוחנן חולק. ויותר מכך, הרי הוא חולק על הסבר הברייתא במשנה וכאילו הוא חולק על הברייתא.

5.
וראה ב"מתיבתא", הערה כה, שמביא מהספר "מצפה איתן": הקושי הוא על רבי יוחנן, מדוע בא לחדש שמשנתנו איננה כברייתא הרי המשנה היא "סתם משנה" ורבי יוחנן עצמו הוא זה שקבע את הכלל ש"הלכה כסתם משנה".

5.1
לומדים מדבריו שאם יש משנה שיש בה כמה נושאים שיש בהם מחלוקת ויש גם נושאים שאין בהם מחלוקת הרי אלה שאין בהם מחלוקת מוגדרים כ"סתם משנה".
5.2
ואולי אפשר לומר: בברייתא השניה שמופיע בה רבי יהודה משמע מהסגנון שחכמים חולקים עליו - על רבי יהודה [למרות שאינם מוזכרים במפורש בברייתא]. ולכן הגמרא מדגישה שהברייתא הראשונה היא כדעת רבי יהודה בברייתא השניה. ורבי יוחנן מסביר את משנתנו שלא כרבי יהודה, ושלא כברייתא הראשונה, אלא הוא פוסק כחכמים [ה"נסתרים"] בברייתא השניה.

6.
ונראה שניתן ליישב את כל הנ"ל גם באופן הבא [מחודש]:
התנא רבי יהודה מוזכר גם במשנתנו במקרה של "בעלי חטרות", שמופיע לפני המקרה של קרח. במקרה הראשון רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלים, ולכן ניתן היה להבין שבמקרה של קרח רבי יהודה מסכים לדעת ה"סתם משנה" – פוסל. אבל בברייתא נמצאנו למדים שרבי יהודה עצמו אומר מכח דרשת הפסוק שהקרחנין כשרים מן התורה. לכן בא רבי יוחנן וסובר שהלכה כמשנתנו שהקרח פסול מו התורה ולא כדעת הברייתא הראשונה שהיא דווקא לפי רבי יהודה, שמן התורה הקרח כשר. וכנראה במשנתנו דברי רבי יהודה על הרישא - "ורבי יהודה מכשיר" - מוסבים גם על המקרה הבא של קרח, ויוצא, שרבי יהודה גם במשנתנו סובר שהקרח כשר מן התורה, ולכן בא רבי יוחנן לפסוק כחכמים במשנתנו.
לפי זה יוצא שבאופן "נסתר" רבי יהודה חולק גם על המקרה של קרח במשנה, וממילא אין אותו חלק במשנה נחשב "סתם משנה"!