הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "אמורא מאוחר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות מא ע"א-ע"ב

(רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה). כאביי לא אמר - חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן, כרבא נמי לא אמר - דילמא היכא דלא מינכרא, אבל היכא דמינכר - מום רע קרינא ביה.
בעי רבא: מאי טעמא דרבי ישמעאל?" 

1.
יש גורסים את הקטע בסוגריים כאן ויש גורסים אותו אחרי שתי שורות לפני הקטע הבא בגמרא.

2.
הכל תלוי בהסבר השאלה מה פירוש "כאביי לא אמר... כרבא נמי לא אמר...". לפי הגירסא כפי היא, משמע שהשאלה היא על רבי ישמעאל, שהגמרא שואלת מדוע לא אמר כאביי ומדוע לא אמר כרבא, וכמובן שהכוונה היא שרבי ישמעאל לא סובר כתנא קמא במשנה – לא כמי שאביי הסביר אותו, ולא כפי שרבא הסביר אותו [כך מפרש הרש"ש – מוזכר ב"מתיבתא", הערה לה].

3.
לפי זה צריך לומר, שהגמרא – עורך הש"ס - היא שמפרטת מדוע רבי ישמעאל לא היה מקבל את הסבריהם של רבא ואביי בשיטת תנא קמא.
אין הכוונה שרבי ישמעאל ידע מההסברים של אביי ושל רבא – שהרי חיו הרבה אחריו ["אמורא מאוחר"]. כלומר, הגמרא היא זו שמסבירה את שיטת רבי ישמעאל ומיישבת אותה.

4.
לפי זה גם ברור מדוע הרמב"ם פוסק כרבי ישמעאל! הסיבה: הגמרא – עורך הש"ס – מיישבת את שיטתו.

5.
ויש שלא גורסים את הנאמר בסוגריים [ מסורת הש"ס, ו"מנחת יהודה"], והסבר הגמרא הוא כך: מדוע אביי לא סובר כרבא ומדוע רבא לא סובר כאביי [בקטע הקודם שניהם מסבירים את דברי תנא קמא].

5.1
ועל זה מקשה הרש"ש:

א.
מדוע הגמרא לא מנסחת כמקובל: "רבא מאי טעמא לא אמר כאביי", וההיפך.

ב.
אין משמעות לביטוי "נמי...", שהרי אין כאן דבר "נוסף".

6.
ונראה לחדד את דברי הרש"ש: גם בתקופת רבי ישמעאל ידעו מתרוציהם של אביי ורבא בדברי תנא קמא, ורבי ישמעאל עצמו - ולא "עורך הגמרא" - לא קיבל את דברי תנא קמא לפי שני ההסברים שהיו ידועים לו.

6.1
כלומר, בימי רבי ישמעאל היה המשא ומתן הזה: "כאביי לא אמר.." והכוונה: "רבי ישמעאל לא סובר כתנא קמא לפי הנימוק..." ו"עורך הגמרא" מגלה שבעתיד נימוק זה ייאמר במפורש על ידי אביי. והגמרא כתבה את הנימוקים בשמם של "אביי" ו"רבא" מפני שהם פרסמו את דעתם – וכבר הסברנו כמה פעמים שהסבר זה באופן כללי נותן מענה לכל הבעיות בש"ס מסוג זה של "אמורא מאוחר" ו"אמורא מוקדם" – וכן לגבי תנאים.

7.
הקטע הבא בגמרא מתחיל "בעי רבא מאי טעמא דרבי ישמעאל...". אפשר לומר שבזה שהגמרא דנה על דברי רבי ישמעאל משמע שכך היא פוסקת. ולכן הלכה כרבי ישמעאל נגד חכמים – וכך פסק הרמב"ם.

7.1
ומשום מה פרשני הרמב"ם לא מביאים נימוק זה להכרעת הרמב"ם. כנראה שנושאי כליו של הרמב"ם סוברים שבזה שהגמרא מסבירה את דעת רבי ישמעאל אין הכרח שהיא פוסקת כמותו.

7.2
נושא זה נדון בהרחבה בכמה סימנים ב"יד מלאכי":
אצטט רק משפט אחד מדבריו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תט:

"... ועוד ראה זו מצאתי להרב חוות יאיר בכלליו דבסי' צ"ד שכתב עליה דהך כללא וז"ל ונ"ל דהיינו דווקא כשהאמורא בא לתרץ מילתיה מה שאין כן "סתם גמרא" דרכה להקשות ולתרץ אפילו דלא כהלכתא...