הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "יחידאה"; "סתים לה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות מא ע"א

מתני'. על אלו מומין שוחטין את הבכור, ופסולי המוקדשין נפדין עליהן.
גמ'. הא תו למה לי? הא תנא ליה רישא על אלו מומין שוחטין את הבכור! סיפא איצטריכא פסולי המוקדשין נפדין עליהן. הא נמי פשיטא! מישחט שחטינן, מיפרק מיבעיא?
אלא: איידי דתנא שלשה הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו וקתני ואתי דיחידאה, וקא סתים לה בכולהו: על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליה." 

1.
במשנה נאמר בצורה מסכמת על כל המשניות הקודמות: "על אלו שוחטים את הבכור...", ועל כך שואלת הגמרא: "הא תו למה לי"? מדוע המשנה חזרה על סיכום זה, הרי ביטוי זה כבר נאמר כפתיחה למשניות הנ"ל.

2.
והגמרא עונה: "איידי דתנא שלשה הוסיף" – הכוונה למשנה הקודמת שהתנא איליא הוסיף עוד שלושה מומים על המומים שמנויים ברישא. [ואין בכלל דעה של "תנא קמא" ברישא של המשנה הקודמת!]

3.
"ואמרו לו לא שמענו את אלו" – זו היתה דעת חכמים שבפשטות חולקים על איליא.

4.
"וקתני ואתי דיחידאה" – והמשניות הקודמות הביאו עוד מומים שנקבעו על ידי תנאים בודדים ["יחידאה"] – [בכורות דף מ עמד ב], והיינו יכולים לחשוב שחכמים חולקים על אותם יחידים. לכן באה משנתנו - ו"וקא סתים לה בכולהו" – וסותמת וכוללת גם את אותם 3 מומים של ה"יחידאה" וגם את המומים של התנא איליא. [כי היינו יכולים לחשוב שמכיון שתנאים יחידאים אמרו דינים אלה אין הלכה כמותם.]
["יחידאה" לא דעת "יחיד" רגיל, אלא של דינים שונים שנאמרו על ידי יחידים שונים]

5.
לפי זה יוצא גם שמשנתנו הסתמית פוסקת כאיליא במשנה הקודמת, וממילא גם כ"בי"ד של אחריהם". ולפי זה מדוע היה צריך ה"כסף משנה" להסביר את פסק דינו של הרמב"ם [כפי שהרחבנו בדף הקודם - בכורות דף מ], הרי יש כאן "סתם משנה" שפוסקת כך. וראה ב"מתיבתא", הערה 5, שמרחיב בנידון, שיתכן שמשנתנו הסתמית מתקשרת גם להמשך הסוגיות.

5.1
וראה ב"מתיבתא", הערה ה, שמסביר שבאמת לגבי דינו של איליא אין צורך במשנתנו כיוון שכבר הוכרע כך על ידי "בי"ד של אחריהם" [ולכן מובן הסברו של ה"כסף משנה" ברמב"ם].