הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "חיסורי מחסרא"; "תנא קמא" - חכמים; "מעשה רב"; "הלכה כרבי עקיבא מחברו"; דעה אמצעית"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות מ ע"א
מתני'. אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת. ר' ישמעאל אומר: אם יש לו שני כיסין - יש לו ב' ביצים, אין לו שני כיסין - אין לו אלא ביצה אחת. ר"ע אומר: מושיבו על עכוזו וממעך, אם יש ביצה - סופו לצאת. מעשה שמיעך ולא יצא, נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים, והתיר ר"ע ואסר רבי יוחנן בן נורי.
גמ'. השתא אין לו אלא ביצה אחת אמרת - הוי מומא, אין לו כלל מיבעיא? חסורי מיחסרא והכי קתני: אין לו שתי ביצים בשתי כיסין אלא בכיס אחד, א"נ שתי כיסין וביצה אחת - הרי זה מום, ר' ישמעאל אומר: יש לו ב' כיסים - בידוע שיש לו ב' ביצים, אין לו אלא כיס אחד - כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי, ואתא ר"ע למימר: בידוע לא אמרינן, אלא מושיבו על עכוזו וממעך, אם יש ביצה סופו לצאת."
1.
כיון שחלק מהמשפט הראשון במשנה הינו מיותר לכן הגמרא קבעה "חיסורי מחסרא", והוסיפה נתונים למקרה שבמשנה. בהחלט אפשר לומר שדברי הגמרא הם ביאור "אוקימתא" למשנה ולא ממש תיקון גירסא.
2.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ג הלכה ה:
בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים, ובדקו המומחה והושיבוהו על הרגוזו ומעכו ולא יצאת ביצה שנייה והתירו המומחה ונשחט ונמצא השנייה דבוקה בכסלים הרי זה מותר הואיל ומעכו, אבל אם לא נמעך אע"פ שנשחט על פי מומחה הרי זה יקבר.
3.
כסף משנה הלכות בכורות פרק ג הלכה ה:
בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים וכו'. במשנה פ' על אלו מומין (בכורות דף מ') פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא:
הרמב"ם פסק כרבי עקיבא.
4.
רא"ש מסכת בכורות פרק ו:
מ' השתא אין לו אלא אחת אמרת הוי מומא אין לו כלל מיבעיא. חסורי מיחסרא והכי קתני אין לו שתי ביצים בשני כיסין אלא בכיס א'.
כתב הרמב"ן ז"ל מסתברא לן דהלכתא כת"ק דאמר שני כיסין וביצה אחת הוי מום ולא בעי מיעוך. והיינו דאיכא בין ת"ק ור' עקיבא. וסבר כיון דליתא בכיס אלא חדא ואפילו אם נמצאת דבוקה בכסלים מותר כרבי עקיבא:
הוא פוסק דווקא כתנא קמא. ונימוקו הוא "מסתברא לן".
5.
התוסיו"ט סובר שה"תנא קמא" לא חולק על רבי עקיבא, אלא רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו בהסבר דברי "תנא קמא", והלכה כרבי עקיבא נגד "חברו".
5.1
לומדים מכאן שכללי ההכרעה בין החכמים חלים לא רק כשנחלקו בדינים שלהם ["אליבא דנפשייהו"], אלא גם כשנחלקו בהסבר חכם אחר.
6.
הרש"ש מסביר שמחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל לא קשורה לדינו של "תנא קמא", וממילא פשוט יותר מדוע הלכה דווקא כרבי עקיבא. ["מתיבתא", הערה יד].
7.
וראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד ח, ובהערה ל, שמביא הסבר ברמב"ן, שהלכה כ"תנא קמא" [מנקודת מוצא שיש באמת 3 דעות חלוקות במשנה], מפני ש"תנא קמא" הוא "חכמים", והלכה כ"רבים".
8.
ויש קושי בדבר: הרי רבי ישמעאל ורבי עקיבא חולקים על "תנא קמא", וגם אם "תנא קמא" נחשב ל"רבים", בכל זאת גם רבי עקיבא יחד עם רבי ישמעאל נחשבים "רבים", וממילא יש כאן "רבים" מול "רבים"! אלא אם נאמר שמכיון שרבי עקיבא ורבי ישמעאל חלוקים ביניהם ואינם באותה דעה, לכן אינם יכולים להצטרף ולהיחשב כ"רבים" [ראינו הפוך בדף הקודם].
9.
ואולי יש ליישב: אמנם יש כאן "רבים" מול "רבים", אבל "תנא קמא" נחשב כרבים מכח הכרעת רבי יהודה הנשיא שסתם את שמו של ה"תנא קמא". ורבי יהודה הנשיא בכותבו את המשנה כבר הכריע כ"תנא קמא" [לפי שיטה זו].
9.1
כלומר, לפי הרמב"ן והרא"ש הלכה כ"תנא קמא" כי כך פסק רבי יהודה הנשיא "עורך המשנה".
והכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו במשנה יחול דווקא כששמו של החכם מפורש ולא סתום כ"תנא קמא" ["ילקוט ביאורים", שם, בהערה ל].
10.
והמהר"י קורקוס על הרמב"ם מסביר, שהרמב"ם פסק כרבי עקיבא גם נגד "תנא קמא" מפני ש"מעשה רב", כלומר, דעתו של רבי עקיבא באה לידי ביטוי במשנה גם על ידי מעשה בפועל [שהמשנה מתארת אותו] שכך פסק. והכלל הוא "מעשה רב", כלומר, פוסקים כאותו תנא שעשה מעשה לפי שיטתו.
11.
והוא מביא נימוק נוסף להכרעת הרמב"ם כרבי עקיבא: דעתו של רבי עקיבא היא "אמצעית" [בלשונו: "מילתא מציעתא"] בין תנא קמא לרבי ישמעאל – מבחינת התוכן. ומצינו בראשונים – בסוגיות נוספות - כלל פסיקה כזה.
