סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 755
"עמד רבי יהושע על רגליו ואמר היאך אעשה אלמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת עכשיו שאני חי והוא חי האיך חי יכול להכחיש את החי"
בכורות לו ע"א
הנדון בגמ' היה הבכור של רבי צדוק הכהן, שאכל שעורים מתוך סל עשוי מנסרים של ערבה קלופה, ותוך כדי אכילה נסדקו שפתיו של הבכור מהקוצים של הערבות. שאל רבי צדוק את רבי יהושע האם יכול הוא לשחוט את הבכור על סמך המום בשפתיו, והשאלה היא האם יש הבדל בין נאמנותו של חבר לבין עדותו של עם הארץ (שלא נאמן משום שחשוד להטיל מום בזדון ולשקר). אמר לו רבי יהושע "הן" ובפשטות משמעות דבריו היה שיש מקום לחלק בין חבר לעם הארץ ויכול הוא לשחוט את הבכור. ממשיכה הגמ' לספר שרבי צדוק לא הסתפק בכך והלך לשאול את רבן גמליאל, ור"ג פסק לו שאין שום הבדל בין כהן חבר לכהן עם הארץ וכל הכהנים חשודים על הבכור וצריך עדות של אדם זר שלא נוגע בדבר. אמר ר"צ לר"ג והרי ר"י אמר לי הן, אמר לו המתן עד שיתאספו תלמידי החכמים בביהמ"ד ונדון בשאלתך, כיון שנכנסו לביהמ"ד עמד השואל ושאל כלום חילקנו בין חבר לע"ה אמר ר"י לאו, אותו רבי יהושע שאמר קודם הן עכשיו אמר לאו, אמר לו ר"ג והלוא משמך אמרו לי הן, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך, עמד ר"י על רגליו ואמר "היאך אעשה אלמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת עכשיו שאני חי והוא חי היאך חי יכול להכחיש את החי". דהיינו שאיני יכול להכחיש את דברי רבי צדוק אמנם אמרתי הן אבל עכשיו חוזרני בי. "והיה ר"ג עומד ודורש ור"י עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד, ועמד".
ברור שהספור אינו כפשוטו כיצד יתכן שר"י יאמר לר"צ שמותר לו לשחוט את הבכור ואח"כ לעמוד ולומר שהוא לא יכול להכחיש את החי משום שגם השני חי, וכי אילולי היה חי היה ר"י מתיר לעצמו לשקר, והתנהגותו של ר"צ גם לא מובנת אם ר"צ שאל את ר"י ז"א שסמך על תשובתו ומדוע א"כ אחר שר"י ענה לו "הן" נגש שוב לר"ג. אין ספק שבספור המעשה טמונים סודות גדולים.
בספר "פרדס רמונים" לרמ"ק מוסבר כל המעשה ע"פ סוד בסוד גלגולי הנשמות, לפי הפשט אפשר לומר כך: כאשר ר"צ נגש לראשונה לר"י שאל אותו בלשון זו "כלום חילקנו בין חבר לע"ה, ר"י ענה על השאלה הזו "הן" הן זו יכולה להתפרש בשתי צורות; א - הן אמנם חילקנו ב- הן באופן של תמיהה כאשר השואל שואל בלשון של בתמיה כלום חילקנו, יכולה הן להתפרש אמנם אתה צודק לא חילקנו, תמיהתך צודקת אין שום חילוק בין חבר לע"ה, דוגמא לשתי האפשרויות להסבר המלה הן אפשר למצוא בגמ' במ' ב"מ, כח: "מספרת שם הגמ' שלאביו של רב פפא אבד חמור ומצאו אותו, בא לפני רבה בר רב הונה, ואמר לו להביא עדים שהאבדה שלו, הלך והביא עדים, שאל הדיין את העדים, "ידעיתון ביה דרמאי הוא" אמרו לו "הן" שמע בעל האבדה שכך אומרים העדים אמר להם אני רמאי? אמרו לו העדים אנחנו אמרנו שאתה לא רמאי. מוסבר שם בשט"מ: הדיין שאל בלשון ביתמיה כלום יודעים אתם בו שהוא רמאי, אמרו כן צודק אתה בתמיהתך הוא אינו רמאי, אבל משמעות דבריו יכולה גם להתפרש הוא כן רמאי, כך גם בענינינו. רבי יהושע לא רצה לחוות דעה מוסכמת כאשר ר"ג היה הנשיא למרות שר"י הגיע להוראה, מ"מ סתם את דבריו ולא פירש, וגם ר"צ לא יכל לעמוד בהחלטתיות על סוף דעתו של ר"י שהרי יותר מ"הן" לא אמר ר"י כלום, והיות ור"צ לא היה משוכנע שכוונת ר"י להתיר למרות שנימת הדברים הורתה שכוונתו להתיר, אבל כדי להשתמש בהיתר של ר"י למעשה לא היתה התשובה מספיק ברורה ולכן נגש ר"צ לשאול את שאלתו לפני ר"ג, גם כאשר ר"י עומד לפני ר"ג ואומר יכול החי להכחיש את המת, כוונתו עצם התשובה שלי אין במשמעות דווקא ל- כן יותר מאשר ל- לא, רק שהחי ששמע אותי, יכל הוא לשמוע לפי נימת הדברים שכוונתי ללאו ולא ל-הן.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
