הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מאריה דגמרא"; "מסתבר טעמו"; "אמר רב... אמר רב..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות כו ע"ב
"צמר המדולדל כו': היכי דמי אינו נראה עם הגיזה? אמר רבי אלעזר אמר ריש לקיש: כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו, רב נתן בר אושעיא אמר: כל שאינו מתמעך עם הגיזה.
וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב נתן בר אושעיא? אמר רבי אילעא: קסבר ריש לקיש לפי שאי אפשר לגיזה בלא נימין המדולדלות. הדרן עלך הלוקח בהמה.
1.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ג הלכה יב:
בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו, את שהוא נראה עמו מן הגיזה מותר בהנאה, ואת שאינו נראה עמו והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו אסור, שזה כמו שנשר מחיים.
הרמב"ם פסק כריש לקיש.
2.
מסביר ה"כסף משנה" הלכות בכורות פרק ג הלכה יב:
בכור [שהיה בו צמר] מדובלל וכו'. שם. ומ"ש והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו. שם (בכורות דף כ"ו:) פלוגתא דאמוראי
ופסק כר"ל דהוא מאריה דגמרא טפי מרב נתן בר אשעיא
ועוד דרבי אלעזר נמי ס"ל כר"ל
ועוד דר' אלעא פריש טעמא דר"ל משמע דכוותיה ס"ל
ועוד דטעמא דיהיב ר' אלעא טעמא דמסתבר הוא:
ה"כסף משנה" מביא 4 נימוקים לטובת ההכרעה כ"ריש לקיש" נגד "רב נתן בר אושעיא" [שהיה כנראה צעיר מריש לקיש כשהיה תלמידו של רבי יוחנן]. מדוע צריך "הרבה" נימוקים להכרעה?
אלא כנראה, מכיון שלא מופיע בש"ס כלל הכרעתי בין שני אמוראים אלה - "ריש לקיש" ו"רב נתן בר אושעיא", ואולי בגלל ש"רב נתן בר אושעיא" היה "בתראי" לעומת "ריש לקיש" והלכה היתה צריכה להיות כמותו, לכן ה"כסף משנה" צריך "חיזוקים" להכרעה כ"ריש לקיש".
3.
הסבר הנימוקים:
3.1
נימוק א:
ופסק כר"ל דהוא מאריה דגמרא טפי מרב נתן בר אשעיא
"ריש לקיש" נחשב "מאריה דגמרא", כלומר, ריש לקיש הוא אמורא חשוב יותר, כנראה בגלל שמוזכר בש"ס יותר פעמים. "ריש לקיש" מוזכר בש"ס יותר מ 1000 פעמים לעומת כ – 10 פעמים שמוזכר רב נתן בר אושעיא.
3.2
נימוק ב:
ועוד דרבי אלעזר נמי ס"ל כר"ל
רבי אלעזר סובר כריש לקיש. ההוכחה שהוא סובר כמותו היא מפני שהוא זה שמביא את דבריו של ריש לקיש: "אמר רבי אלעזר אמר ריש לקיש" וממילא יש כאן רוב של שנים נגד אחד [כנראה שזו כוונתו]. מכאן ניתן להסיק שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מלמד שיש כאן שני חכמים שסוברים אותה דעה וניתן לראות בהם "רבים". והלכה תהיה כמותם נגד יחיד.
3.3
נימוק ג:
ועוד דר' אלעא פריש טעמא דר"ל משמע דכוותיה ס"ל
האמורא רבי אילעא מפרש את טעמו של ריש לקיש, משמע מכך, שהוא סובר כמותו.
3.3.1
כנראה כוונת ה"כסף משנה" לומר, שרבי אילעא מצטרף ל"רבים" שסוברים כריש לקיש.
3.3..2
ואולי כוונתו לומר, שעצם זה שהגמרא מבררת את טעמו של ריש לקיש ולא להיפך - היא לא מבררת את טעמו של רבי נתן - מוכח מכך ש"סוגיא כוותיה" - כריש לקיש, על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
3.4
נימוק ד:
ועוד דטעמא דיהיב ר' אלעא טעמא דמסתבר הוא: [="מסתבר טעמו"/"מסתברא טעמיה"]
טעמו של רבי אילעא "מסתבר". כלל זה גובר פעמים רבות על כללי פסיקה נקודתיים. ומי קובע מה יותר מסתבר? לפעמים בש"ס עצמו, ולפעמים על ידי פוסקי ההלכה כרמב"ם.
