הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: מחלוקת בברייתא
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות כד ע"א
"והא קמ"ל: דברייתא לא פלוגתא היא. וכיון דאמר רב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא,
הלכה כרבי יוסי בן המשולם למה לי? אי אמר הלכתא דכוליה פירקין, ולא אמר הלכתא כר' יוסי בן המשולם, הוה אמינא: אדרבי יוסי בן המשולם קאי, ומאי בכוליה פירקין - דר' יוסי תרתי אמר, ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא; אשמעינן הלכה כר' יוסי - לאשמועינן דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי, ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא."
המשך הסוגיה מהדף הקודם.
1
הגמרא מסיקה שברייתא שחולקת על משנה לא מגדירה את המשנה ככזו שיש בה מחלוקת.
2.
השאלה היא: האם מדובר בעניין עקרוני בש"ס כולו, או שמא רק בסוגייתנו, כפרשנות לדברי רב שאמר "...בר מפלוגתיה".
3.
שאלה זו חשובה ביותר, כי אם מדובר בכל הש"ס, הרי שבכל כלל פסיקתי שמודגש שמתייחס דווקא למשנה - כגון "הלכה כרשב"ג במשנתנו", או "סתם ואחר כך מחלוקת" - נצטרך להחליט שלא מדובר בברייתא, האם הכוונה תהיה גם כשהמחלוקת מובאת גם בברייתא או דווקא אם המחלוקת מוזכרת במשנה אחרת. והדברים האלה שנויים במחלוקות ראשונים.
3.1
לכן נראה לומר, שכל הדיון בסוגייתנו מצומצם רק לדברי "רב".
3.2
ואולי בכלל כוונת רב לומר שהברייתא החולקת על רשב"ג במשנתנו איננה אמינה. אבל לא נראה כך מהפרשנים.
4.
תוספות מסכת בכורות דף כד עמוד א:
ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא - וא"ת דר' יוסי בן המשולם נמי פליגי עליה ממה נפשך דברייתא מדאיצטריך לפסוק הלכה כמותו וי"ל דשמא אין מחלוקת שנויה לא במשנה ולא בברייתא אלא דקים ליה דפליגי רבנן עליה.
מתוס' נלמד כמה עקרונות:
4.1
אם הגמרא [ה"סתמא דגמרא", או אמורא מסויים] פוסקת כתנא מסויים במשנה – גם אם הוא דעה יחידה במשנה ללא מחלוקת – סימן שיש מי שחולק עליו.
4.2
החולקים על התנא במשנה יכולים להיות חכם יחיד או חכמים רבים במשנה אחרת, או בברייתא, או במקום "לא ידוע", אלא, שהחכמים [אמורא מסויים או ה"סתמא דגמרא"] בסוגיה ידעו שחכמים [תנא יחיד או "חכמים"] חולקים על אותו תנא.
4.2.1
כנראה שתוס' מדבר על "חכמים" דווקא ולא על תנא בודד שחולק עליו ולא יודעים מיהו התנא הבודד.
4.2.2
מצינו בכמה מקומות בש"ס, שהפרשנים אומרים שאם ידוע שיש מי שחולק על תנא במשנה אזי מדובר כנראה על תנא שידוע שהוא בר מחלוקתו של התנא במשנה [למשל "רבי יהודה" ו"רבי מאיר"].
5.
ומהערת רבי עקיבא איגר על התוס' הנ"ל נוכל ללמוד עיקרון נוסף: גם אם יש מי שחולק על עיקרון מסויים שהדין במשנה מבוסס עליו, אבל הוא לא חולק במפורש ובאופן ישיר על הדין שבמשנה, גם אז מוגדר העניין כ"דבר שיש בו מחלוקת".
5.1
גם בנ"ל יש לדון, האם הכוונה רק בסוגייתנו או בכל מקום אחר גם כן. זאת אומרת, שאם נמצא דין במשנה שנאמר על ידי חכמים ודין זה מבוסס גם על עיקרון מסויים [בסוגייתנו מדובר על עיקרון של "אינו מתכוון" - למשל], ועל עיקרון זה יש חולקים בסוגיה אחרת ונניח שהחולק שם הוא חכם בודד, האם נקבע את ההלכה כחכמים מדין "יחיד ורבים", או שנאמר: אין כאן מחלוקת "חזיתית", ולכן אין תקפים במקרה זה כללי ההכרעה שבין חכמים, וההלכה תיקבע כפי משמעות הסוגיה העיקרית בנושא הנדון. וראה בתוס' כד ע"ב ד"ה "והיינו", וב"ילקוט ביאורים", עמוד נו.
6.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים נ-נא.
7.
וה"שפת אמת" [על דברי התוס'] כתב שלולי דברי התוספות, היה מפרש מה שדנו אם המחלוקת בברייתא מחלוקת היא או לא, שאין זה כלל לכל הברייתות, אלא רק לענין ברייתא זו המובאת להלן שאמרו שנחלקו חכמים על דברי רבן שמעון בן גמליאל, דנו אם ברייתא משובשת היא ואין לסמוך עליה, ואם כן לא נחלקו חכמים על דברי רבן שמעון בן גמליאל כלל, או שאינה משובשת ומחלוקת היא ולפי זה אינו ענין לשאר מחלוקות שיש בברייתות!
וכבסעיף 3.2לעיל.
7.1
ונראה שניתן להוכיח כדבריו מהעובדה שהביטוי בסוגייתנו "ופלוגתא דברייתא" - מופע יחידאי בש"ס.
