הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כרשב"ג במשנתנו"; "סתם משנה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות כג ע"ב
"גמ'. אמר רב נחמן משמיה דרב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, אהייא?
אילימא ארישא - מפליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא!
אלא אדרבי אליעזר בן יעקב - משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי!
אלא אדרבן שמעון בן גמליאל - מפלג פליג בברייתא!
אלא אדרבי יוסי בן המשולם - הא אמר רב חדא זימנא! דאמר רב: הלכתא כרבי יוסי בן המשולם!
אלא אשער בעל מום - מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן!
לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל, והא קמ"ל: דברייתא לא פלוגתא היא. וכיון דאמר רב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא."
מבנה הסוגיה:
1.
גמ'. אמר רב נחמן משמיה דרב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא.
רב נחמן משמו של "רב" קבע הלכה בפרקנו: הלכה ככל המשניות בפרק שאין בהם מחלוקת – בין אם מדובר ב"סתם משנה" ובין אם מוזכר שמו של תנא מסויים.
2.
לכאורה, קביעה זו אינה ברורה. אם אין חולקים על דברי המשנה הרי ברור שכמותה תהיה ההלכה ומה מוסיף "רב"?
3.
לכן מסביר ב"שוטנשטיין", הערה 27, שמשנה שמופיע בה שם של תנא אפילו שאין בה מחלוקת לא מוגדרת כ"סתם משנה". כלומר, הלכה כ"סתם משנה" כי היא "רבי מאיר", ורבי יהודה הנשיא "סתם" את המשנה – השמיט את שם התנא - כדי לפסוק ההלכה כאותה "סתם משנה", ולכן ברור שאם יש במשנה שם של תנא אין כאן "סתם משנה", וממילא לא חל הכלל של "הלכה כסתם משנה".
3.1
אולם עדיין לא ברור: הרי אין מחלוקת על התנא במשנה, אם כן מה מחדש "רב" שהלכה כמותו? ומה יהיה הדין במשניות דומות בש"ס שאמוראים לא הכריעו ההלכה במפורש – כמו שבסוגייתנו "רב" בא להכריע, האם לא יהיה ברור שההלכה תהיה כאותו חכם במשנה שאין עליו מחלוקת?
4.
ונראה כמה אפשרויות להסביר:
4.1
רב מתכוון שהלכה כדברי התנאים שמוזכרים במשניות אף על פי שחולקים עליהם בברייתא [הגמרא תדון בכך].
4.2
כמו כן ניתן ליישב בפשטות: אם דברי התנא היחיד במשנה היו להלכה, מדוע רבי יהודה הנשיא לא השמיט את שמו של התנא וממילא היה חל הכלל "הלכה כסתם משנה", לכן נשאר שמו של תנא מתוך הנחה שרבי יהודה הנשיא לא פוסק כמותו – אולי מתוך הנחה שחכמים חולקים עליו ומבלי שהם כתובים לא במשנה ולא בברייתא, ולכן בא רב בסוגייתנו לפסוק כאותו תנא.
4.3
הסבר פשוט: רב מתייחס לכל המשניות בפרקנו. זאת תופעה מיוחדת, ולכן הוא קבע שהלכה בכולם כאותו תנא יחיד שמוזכר בכל אחת מהמשניות.
רב לא מתייחס לנימוק הספציפי בכל משנה מדוע הלכה כאותו תנא [הגמרא תבדוק זאת]. ויתכן שהפסיקה כאותו תנא נובעת מדיון ספציפי בדעתו ולא מתוך כלל פסיקה כלשהו.
5.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, אהייא?
אילימא ארישא - מפליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא!
רב ששת טוען שלא מובן על איזו משנה מתייחס "רב", כי בכל אחת מהמשניות הלכה תהיה ברורה גם ללא קביעתו של רב.
במשנה הראשונה יש מחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ו"רב" עצמו אמר שלא מתייחס למשניות שיש בהם מחלוקת.
5.1
ונשאלת השאלה: ומדוע באמת "רב" לא פסק באופן ספציפי באותה מחלוקת שבמשנה הראשונה בפרק?
6.
המשך הגמרא:
אלא אדרבי אליעזר בן יעקב - משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי!
במשנה השניה מוזכר דינו של רבי אליעזר בן יעקב ואין חולקים עליו, וטוען רב ששת שקביעת "רב" שהלכה כאותה משנה מיותרת מפני שבין כך יש כלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב גם כנגד החולקים עליו [האם גם כנגד רבים?] ומה בא לחדש? ראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נ [הערה: לפי מה שהובא לעיל בהערה 4.3 אין זו קושיה, וכנראה רב ששת לא מקבל את הסבר 4.3 לעיל].
7.
המשך הגמרא:
אלא אדרבן שמעון בן גמליאל - מפלג פליג בברייתא!
במשנה השלישית – המשנה בסוגייתנו – מופיע דינו של רשב"ג, אבל חכמים חולקים עליו בברייתא, ו"רב" אמר שלא מדבר כשיש חולקים על אותו חכם, אם כך, מוכח שרב לא דיבר על משנתנו. [הגמרא תחזור לעניין זה]
8.
המשך הגמרא:
אלא אדרבי יוסי בן המשולם - הא אמר רב חדא זימנא! דאמר רב: הלכתא כרבי יוסי בן המשולם!
אלא נאמר ש"רב" התכוון למשנה הבאה בו מופיע דינו של התנא רבי יוסי בן המשולם ללא מחלוקת, ועל זה התכוון רב שהלכה כמותו. שואלת הגמרא: הרי רב קבע כבר באופן ספציפי, שבאותה משנה הלכה כרבי יוסי בן המשולם.
9.
המשך הגמרא:
אלא אשער בעל מום - מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן!
אולי רב התכוון למשנה האחרונה בפרקנו בעניין שער בכור בעל מום - אולם באותה משנה יש מחלוקת בין עקביא בן מהללאל וחכמים, ו"רב" לא התייחס למשנה שיש בה מחלוקת.
10.
עד כאן לא נמצאה משנה בפרק שניתן לומר ש"רב" התייחס אליה בכלל שקבע שבכל פרקנו הלכה כמשנה כשאין בה מחלוקת.
11.
ולכן הגמרא חוזרת על אחת האפשרויות שהועלו לעיל.
לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל, והא קמ"ל: דברייתא לא פלוגתא היא. וכיון דאמר רב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא,
מדובר על משנתנו. ולגבי מה שהקשתה הגמרא לעיל, שהרי הברייתא חולקת על דברי רשב"ג במשנתנו, והרי "רב" לא דיבר כשיש מחלוקת על תנא במשנה. ועונה הגמרא: רב לא התכוון על מחלוקת מברייתא על המשנה.
11.1
לגופו של דבר יוצא ש"רב" התכוון בדבריו למשנתנו בלבד.
12.
ועדיין לא ברור מדוע רב דבר באופן כללי "בכוליה פרקין"? על זה נענה על פי דברינו בסעיף 4 לעיל, ולגבי משנתנו הוא מתייחס בהדגשה של "בר מפלוגתא". ו"רב" דבר בלשון רבים כי במשנתנו רשב"ג אמר שתי הלכות. ראה על כך ב"ילקוט ביאורים", עמוד ג, בסופו.
13.
ועדיין יש לשאול: מדוע צריך כלל "חדש" כדי לפסוק כרשב"ג, הרי יש כלל "הלכה כרשב"ג במשנתנו"? אלא אם נאמר ש"רב" לא מקבל כלל זה ["מתיבתא", הערה לז, וראה ב"מלוא הרועים"]. וכלל זה שהלכה כרשב"ג במשנתנו מופיע בדף הבא בגמרא.
14.
ראה ההמשך בדף הבא לגבי ההתייחסות לדברי תנאים בברייתא.
