הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "בדרב... מתניתו לה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות כג ע"א

"הא איתמר עלה, אמר ר' יוסי ברבי חנינא: טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא. והאמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לנבילה שתיעשה שחוטה, נהי דבמגע לא מטמא, לטמא במשא!
א"ל: אתון בדרב חסדא מתניתו לה, אנן בדר' חייא מתנינן לה, תני ר' חייא: נבילה ושחוטה - בטילות זו בזו, ואיתמר עלה, אמר ר' יוסי ברבי חנינא: טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא."

1.
מלבד בסוגייתנו מופיע הביטוי "בדרב... מתניתו לה" - 2 מופעים בש"ס.

2.
המקור השני:
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף סב עמוד א:

א"ל רב מרדכי לרב אשי: אתון בדרבא מתניתו לה, אנן ממתניתא פשיטא לן: חטין וחיפן בשעורין, שעורין וחיפן בחטין - אינו משלם אלא דמי שעורין בלבד; אלמא אמר ליה: נטירותא דשערי קבילי עלי, הכא נמי אמרה ליה: נטירותא דדהבא לא קבילי עלי. אמר רב: שמעית מילתא לר' יהודה, ולא ידענא מאי היא. אמר שמואל: ולא ידע אבא מאי שמיע ליה? לר' יהודה דמחייב על נזקי טמון באש, עשו תקנת נגזל באשו.

3.
ומפרש רש"י מסכת בבא קמא דף סב עמוד א :

[בדרבא] מתניתו לה - משמיה דרבא אמריתו לה.

כלומר, שהביטוי "בדרב... מתניתו לה" משמעותו זהה לביטוי "אמר רב... משמיה דרב...", ובמילים אחרות: מיהו בעל השמועה?

4.
מדוע חשוב – בסוגייתנו - לקבוע מיהו בעל השמועה? מובא ב"מתיבתא", בהקשר להערה יז – בשם רש"י מכתב יד, [וכן ב"ילקוט ביאורים", עמוד לד], שאם השמועה נאמרה על ידי רב חסדא הרי מכיון שהוא אמורא דבריו חייבים להיות מלאים ומדוייקים ואי אפשר לומר בדבריו שהתכוון רק לטומאת מגע, אבל אם הדברים נאמרו על ידי רבי חייא [נחשב כתנא] הרי שניתן לדייק מדבריו.

5.
ונראה לחדש: פעמים רבות בש"ס הגמרא מדגישה מיהו בדיוק בעל השמועה [אמורא מסויים או אמורא אחר, והביטוי לזה הוא בדרך כלל: "אמר... ואמרי לה רב..." ["ואמרי"]. מדוע יש לזה חשיבות [מלבד הערך של "אומר דבר בשם אומרו"]? יתכן שגם כאשר מדובר בשני אמוראים ולאו דווקא באמורא ובתנא [כבסוגייתנו], גם הגמרא ידעה שאמורא מסויים הוא "מדייק" יותר מחברו, וממילא לא נוכל לדייק ["דיוק"] מתוך דבריו, מכיון שאמורא זה חייב לומר את דבריו באופן מלא ומפורט [כמו שהגמרא אמרה בסוגייתנו לגבי רבי חייא – התנא].