מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
דבר שלא בא לעולם
"האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותך, או לאחר שיחלוץ לך יבמך - אינה מקודשת". האשה איננה מקודשת מפני שאין ביכולתו של המקדש לקדש אותה עכשו. לא ניתן לקדש גויה, או אשה שבעלה חי, ולכן גם רצונו לקדש את האשה בעתיד אינם קידושין.
הלכה זו, ולפחות התקדשי לי לאחר שיחלוץ יבמך, נקשרת לשאלה עקרונית בתלמוד, האם אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם, או לא. הגמרא מציגה רשימה של תנאים ואמוראים הסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כשיטתו של ר' מאיר. להלכה התקבל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (רמב"ם הל' מכירה כב, ב). ההנמקה היא שהמקנה איננו סומך דעתו על חפץ שעדין לא קיים. זהו חיסרון בדעת המקנה, המוכר, ותנאי בסיסי בקנין הוא שהמוכר וגם הקונה אכן שלמים בדעתם במעשה הקנין. אפשרות אחרת היא שאי אפשר להחיל קנין על חפץ או על מציאות שעדין לא קיימת בעולם. יש בזה חיסרון במהות הקנין (קובץ שיעורים, בבא בתרא אות רעו).
אם כך, מה טעמו של ר' מאיר, כיצד הוא יתמודד עם החסרונות הללו? באשר לגמירות הדעת, ר' מאיר יסבור שקנין יכול לחול גם עם גמירות דעת נמוכה של המקנה. ביכולת אדם להחיל פעולות קניניות גם על מצבים שכעת הם עדין לא במציאות. באשר לחסרון במהות הקנין, בחפץ עצמו, ר' מאיר יסבור שבכוחו של האדם לבצע את פעולת הקנין עכשו, והחסרון בחפץ או בדבר שהוא רוצה לקנות, הוא חסרון מעשי לא מהותי. כך הסביר זאת הרב שמואל שטרשון, הרש"ש (קידושין סג ע"א): "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והטעם הוא: מה שבכח כאילו הוא בפועל. בדומה לכל העומד להזרק כזרוק דמי, כל העומד להגזז כגזוז דמי, ולכן יכול הקנין לחול גם מעתה". הקנין חל בצורה מופשטת, בבכח, בפוטנציאל, והוא רק צריך להתממש כשהחפץ או שהמצב העתידי אכן יהיה קיים.
