הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים-פסיקה: "רבי יוחנן וריש לקיש - הלכה כרבי יוחנן"
[אמוראים-פסיקה]
בכורות יג ע"ב
"רב אשי אמר: מדרישא - משיכה אינה קונה, סיפא נמי - משיכה אינה קונה, ואיידי דתנא רישא משך, תנא סיפא נמי משך. רבינא אמר: מדסיפא משיכה קונה, רישא נמי - משיכה קונה, ורישא הכי קאמר אם לא נתן ולא משך - יחזור מאי יחזור - יחזור בדברים, קסבר: דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה, והני מילי - ישראל מישראל דקיימו בדבורייהו, אבל ישראל מעובד כוכבים, דאינהו לא קיימי בדבורייהו - לא."
1.
בסוגיה מדובר על מחלוקת יסודית ועקרונית –בדיני קניינים - בין רבי יוחנן וריש לקיש, האם לגבי ישראל מעות קונות [מדאורייתא] או משיכה קונה [מדאורייתא]. הגמרא מקשרת בין דיני הקניינים אצל ישראל לדיני הקניינים מגוי.
2.
רבינא ורב אשי מפרשים את הברייתא באופן שונה מאשר פרשו אביי ורבא.
3.
הליכות עולם שער חמישי פרק ב: רב אשי ורבינא הלכה כרב אשי: ולכן בסוגייתנו נדון בדברי רב אשי.
4.
נעיין בדברי התוס' בסוגייתנו שיש בו כמה עקרונות פסיקה חשובים: [יש תוס' מקביל ודומה מאד במסכת עבודה זרה דף עא [שתוס' עצמו – בסוגייתנו – מתייחס אליו].
5.
תוספות מסכת בכורות דף יג עמוד ב:
רב אשי אמר מדרישא משיכה אינה קונה - לפי מה שרגיל ר"ת לפסוק כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות משום דפסיק רבא בהחולץ (יבמות דף לז.) בכל דוכתא כוותיה היכא דפליג עליה ריש לקיש בר מתלת
שיטת רבנו תם לפסוק כרבי יוחנן שדבר תורה "מעות קונות". נימוקו הוא מפני שרבא פסק [במסכת יבמות] באופן עקרוני שבכל המחלוקות בין רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן מלבד בשלש סוגיות.
6.
המשך תוס':
קשה מכאן דרב אשי דהוא בתרא יותר מרבא סבר כריש לקיש דמשיכה מפורשת מן התורה מדקאמר משיכה בעובד כוכבים לא קני אלמא דדרשינן לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף דאי כרבי יוחנן הא אמר לעמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה
בסוגייתנו משמע שרב אשי פוסק כריש לקיש שמשיכה קונה מן התורה. ותוס' מקשה, שהלכה צריכה להיות כרב אשי נגד רבא. מפני שרב אשי הוא "בתרא" [הרי הכלל הוא שהלכה כ"בתראי", כלומר, ההלכה היא כאמורא מאוחר לעומת אמורא "מוקדם"].
6.1
ויש להעיר: מוכרח מדברי תוס' שהכלל של רבא במסכת יבמות נאמר על ידי רבא עצמו ולא על ידי "עורך הגמרא" [שהוא רב אשי]. נכון שרבא הוא שפסק שם כרבי יוחנן אבל מניסוח הכלל של רבא נראה היה אולי להסיק ש"עורך הגמרא" מקבל כלל זה כפסיקה שלו [של "עורך הגמרא" – רב אשי]
7.
המשך תוס':
וי"ל דרב אשי דהכא הדר ביה לגבי אמימר כדמוכח פרק בתרא דמסכת ע"ז דף עא.) גבי הא דאמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה תדע דהני פרסאי משדרו פרדשני אהדדי ולא הדרי בהו
רב אשי חזר בו מפסיקתו בסוגייתנו ופסק כרבי יוחנן במסכת עבודה זרה. [ויש להעיר: לפי זה שרב אשי חזר בו הרי שהוא יכול להסביר בסוגייתנו כמו רבינא].
8.
המשך תוס':
ושקלו וטרו התם רבינא ורב אשי בההיא מילתא ובסוף שמעתא מסקינן ש"מ משיכה בעובד כוכבים קונה ש"מ
התוס' מסביר כיצד מוכח מהסוגיה שם, שרב אשי חזר בו. רבינא ורב אשי דנו שם בדברי אמימר ומסקנתם שמשיכה בעובד כוכבים קונה, ומשתמע מכך, שבישראל כסף קונה מדאורייתא – כדברי רבי יוחנן.
9.
המשך תוס':
וגם רבינא מקשה התם לרב אשי מדרבי יוחנן לבן נח ולא קא"ל רב אשי רבי יוחנן לטעמיה דאמר דבר תורה מעות קונות ואנא כריש לקיש סבירא לי שמע מינה דרב אשי גופיה כשהיה אומר מתחלה משיכה אינו קונה לאו משום דסבר לה כריש לקיש דלעולם כרבי יוחנן סבירא ליה לפיכך כי הקשה לו מההיא דבן נח לא רצה להקשות מההיא דדבר תורה מעות קונות דלעולם לעמיתך ולעובד כוכבים בכסף ולענין אונאה אתא לעמיתך כמאן דאמר גזל הכנעני אסור דלמאן דאמר גזל הכנעני מותר לא איצטריך כדאמרינן לעיל
ואף על גב דאמרינן בהזהב (ב"מ דף מח.) קרא ומתני' מסייע לריש לקיש היינו לכאורה אבל אפשר לשנויי לקרא שפיר אליבא דרבי יוחנן ומתני' דנתנה לבלן מעל הוה מוקמי ליה ר' יוחנן בבלן עובד כוכבים
למרות שהגמרא [בבא מציעא מח עמוד א] אומרת: "אמר רבא: קרא ומתניתא מסייע ליה לריש לקיש", אין הכרח שזו פסיקת הגמרא.
9.1
וקצת קשה: תוס' אומר שניתן ליישב הפסוק גם לרבי יוחנן. אבל הרי הגמרא שם לא אומרת כך אלא אומרת רק שיש "מסייע ליה" לריש לקיש. ואולי יש להבדיל בין הביטוי "מסייע ליה" שנאמר על ידי "סתמא דגמרא" – שאז בדרך כלל כך הלכה, לבין הביטוי "מסייע ליה" שנאמר על ידי אמורא – רבא, שאין הכרח שכך הלכה.
10.
המשך תוס':
וההיא דנתנה לספר בישראל ולכך מעל אע"ג דלא משך דמעות קונות וא"ת ומאי סייעתא לריש לקיש הא איהו מוקי הך דנתנה לספר בספר עובד כוכבים הכי נמי מצי לאוקומי ההיא דבלן בעובד כוכבים
ואור"ת משום דבלן משמע טפי דאיירי בישראל דומיא דנתנה לחבירו דקתני הוא מעל וחבירו לא מעל משמע חבירו ישראל דבר מעילה הוא ודוקא בלן דלא מחסרא משיכה כדמסיים בההיא משנה לפי שאומר לו הרי מרחץ לפניך הכנס ורחוץ אבל ספר דומיא דבלן דהיינו ספר ישראל לא מעל עד דמשיך
ולא אמר רבא קרא ומתני' מסייע ליה לריש לקיש לפי שיסבור כמותו
בדרך כלל כשאמורא מתרץ קושיה על אמורא אחר משמע שכך הוא עצמו סובר, וכאן אומר תוס' שרבא לא סובר כריש לקיש למרות שהביא סיוע דבריו.
11.
המשך תוס':
תדע דרבא גופיה הוא דפסק כר' יוחנן לגבי ריש לקיש בכל דוכתא בר מתלת
רבא עצמו פסק כעיקרון כרבי יוחנן ולא כריש לקיש. זאת אומרת, שתוס' מתכוון לומר כך: הפסיקה העקרונית מצדו של רבא כרבי יוחנן גוברת על ההוכחה הנקודתית שרבא עצמו הביא לדברי ריש לקיש.
12.
המשך תוס':
וכי תימא שאני הכא דתניא כוותיה והא התם חשיב חדא מילתא דריש לקיש דתניא כוותיה
ואי אפשר לומר דהנהו תלתא גרסינהו בהדי הדדי ואכתי איכא טובא דבפרק בהמה המקשה (חולין עז.) גבי גידין שסופן להקשות משמע דדוקא קאמר רבא תני תלת ותו לא
כוונת רבא לפסוק כרבי יוחנן דווקא באותן 3 הלכות ולא יותר. ואפילו נגד סוגיות שבהן יש "תניא כוותיה" לטובת ריש לקיש.
13.
המשך תוס':
והא דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש פ"ק דסנהדרין (דף טו.) גבי כל הקודם להורגו זכה ותניא כדריש לקיש דהתם אליבא דרבי אליעזר פליגי והלכה כרבנן ופ"ק דמסכת ע"ז (דף ו:) גבי נשא ונתן דתניא בברייתא כריש לקיש ור' יוחנן סבר כתנא דמתני' גבי הא דתנן לפני חגיהם של עובדי כוכבים אסור לאחריהן מותר ומפרש נשא ונתן איכא בינייהו
ומיהו יש לדחות ראיה דרבא כיון דריש לקיש לאו משמיה דנפשיה אמר אלא משום ר' אושעיא כדאמר לעיל אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמה בדיניהן ומפרש בדיניהן שפסקה להן תורה מיד עמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף בכי האי גוונא לא איירי רבא לפסוק כר' יוחנן לגבי ריש לקיש בדבר שהיה ריש לקיש אומר בשם רבותיו כדמפרש פ"ב דחולין (דף כט:) בההיא דאין שחיטה אלא לבסוף דאמר ר"ל משום לוי סבא ופליג עליה ר' יוחנן ורבא גופיה סבר כריש לקיש בפרק תמיד נשחט (פסחים סג.) ובפרק שני דזבחים (דף ל.)
בסוגייתנו – אומר תוס' – אין הוכחה מרבא שהלכה כרבי יוחנן כי כאן מדובר שריש לקיש אמר בשם רבו - רב אושעיא. ואז יתכן שאין הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש [ורב אושעיא].
14.
המשך תוס':
ומיהו אשכחן אמר רבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה כו' ומפרש הש"ס דסבר כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ונראה דרבה גרס ולא רבא דרבא לא ראה רב הונא מעולם דאף רב יהודה לא ראהו כדאמרינן בקדושין (דף עב:) יום שמת רב יהודה נולד רבא וכשמת רב יהודה כבר נפטר רב הונא מדאמר במ"ק (דף יז.) גברא רבא כרב יהודה ליכא דלשרי לך ורב הונא גדול הי' אפילו משמואל רבו של רב יהודה מדאמר בריש גיטין (דף ה.) בעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו גט
רבא לא חי בימי רב הונא, ולכן אי אפשר לגרוס "אמר רבא אמר רב הונא" שמשמע שהיה תלמידו [ומתוס' אולי משמע שבטוי זה – "אמר רב... אמר רב..." - מלמד "רק" שהיה בתקופתו ולא בהכרח שהיה תלמידו].
15.
המשך תוס':
ועוד יש לדקדק דהלכתא כר' יוחנן דמעות קונות דבר תורה מדאמר וכן אמר רב נחמן דבר תורה מעות קונות ופסק לוי כמתני' וקי"ל כוותיה בדיני והא דאמר פ"ק דקידושין (דף יד:) גבי עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים עובד כוכבים דכל קניינו בכסף בע"ע קאמר ולא בכל דבר דלר' יוחנן הוי במשיכה
הלכה "בדיני" [בדיני ממונות] כרב נחמן, ולכן, אם רב נחמן פסק כרבי יוחנן לכן הלכה כמותו.
16.
המשך תוס':
והא דמתרץ הש"ס בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סג.) בזונה עובדת כוכבים דלא מחסרא משיכה ההיא שינוייא כר"ל ולא כר' יוחנן ואידך שינוייא דמשני התם בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצירה ניחא אף כר' יוחנן אבל מעיקרא ניחא ליה לאוקומי אפילו לא קאי בחצירה
בסוגיה אחרת הגמרא מתרצת קושיה – בשלב ראשון - לפי שיטת ריש לקיש דווקא.
17.
המשך תוס':
א"נ רב נחמן בר יצחק דקאמר לההיא שינויא דסבירא ליה כר"ל ולא כמו שכתוב בספרים רב חסדא דרב חסדא הוא דאמר פרק הזהב (ב"מ דף מז:) כדרך שתיקנו משיכה בשומרין כך תקנו משיכה בלקוחות אלמא כר' יוחנן סבירא ליה דמשיכה תקנה דרבנן היא ומיהו יש לדחות דאפ"ה כר' יוחנן ס"ל אפשר דהתם דלעובד כוכבים בכסף ולעמיתך ידרוש לענין אונאה כמאן דאמר גזל הכנעני אסור כדפרישית לעיל.
