הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "תנינא להא דתנו רבנן"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות יב ע"א
"נתנו לכהן כו': תנינא להא, דתנו רבנן: ישראל שהיה לו פטר חמור בתוך ביתו, ואמר לו הכהן תנהו לי ואני אפדהו - הרי זה לא יתנו לו אא"כ פדאו בפניו;
א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה: זאת אומרת - נחשדו הכהנים על פטרי חמורים; פשיטא! מהו דתימא: ה"מ - היכא דמחזק לן דמיקרי, אבל בסתמא - לא, קמ"ל דמורה בה היתירא."
1.
הגמרא אומרת שהמשנה מאשרת את מה שנאמר בברייתא. ראה ב"מתיבתא", הערה ח שמביא מדברי רש"י במסכת חגיגה "שברייתא זו עיקר וסמכינן עליה", וכן משמע ברבנו גרשום בסוגייתנו.
2.
נשאלת השאלה: מדוע משנה צריכה לחזק דברי ברייתא, וכי לא די לנו שכך נקבע במשנה?
3.
הליכות עולם שער שני פרק א:
יד. כל היכא דאיכא תנינא להא דתנו רבנן הכי פירושה שנינו במשנה סיוע וסעד להא דתנו רבנן בברייתא
ונפקא מינה שאותה ברייתא עיקר והלכה כמותה אחר שיש לה סמך מן המשנה, כי הא דפרק אין מעמידין על משנת ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עכו"ם וישראל רואהו וכו' תנינא להא דתנו רבנן יושב ישראל בצד (חצירו) [עדרו] של עכו"ם ועכו"ם חולב ומביא לו. [וכן פירש רבנו יונתן ביבמות]:
כלומר, כעיקרון, ההלכה היא כברייתא שעליה הגמרא אומרת "תנינא להא..".
3.1
ועדיין קשה, אם אין מחלוקת מדוע שלא נפסוק כדברי המשנה, ומה מועילה להלכה העובדה שהדין גם נשנה בברייתא?
כדאי גם לציין, שהביטוי "תנו רבנן" – משמעו ברייתא ידועה, ולכן הברייתא מתקבלת, כעיקרון, להלכה.
4.
אלא, אומר בספר "דברי סופרים" כרך ג, עמודים צה-צו, שהסגנון "תנינא להא דתנו רבנן..." באו לומר, שהחידוש במשנה לא ברור מאיליו, כמו שבסוגייתנו דברי הברייתא ודברי המשנה אינם זהים לגמרי [ראה "שוטנשטיין", הערה 21].
5.
ויש להסביר, שהברייתא מרחיבה את הדיון על דברי המשנה, ולכן בעזרת הביטוי "תנינא להא דתנו רבנן" הגמרא קובעת שהלכה כדברי הברייתא לכל פרטיה [מעבר למה שנאמר במשנה].
5.1
וכך משמע בגופי הלכות פרק כב - כללי אות ת' כלל תקלג:
"... ואפשר ליישב כי לדעת התוס' כשאומר תנינא להא דתנו רבנן, הוא שיש שום חדוש אחר בברייתא טפי מדתנן, ואגב אותו חדוש תני הברייתא מאי דתני במתני', תדע לך דהא כתבו בעלי הכללים כי קאמר בגמרא תנינא להא דתנו רבנן, הנפקותא היא דהלכה כההיא ברייתא וכן פירש רש"י ז"ל, ואי אמרת בשלמא דמלבד הדין השנוי במשנה יש בברייתא חידוש אחר, ניחא דיש לנו נפקותא בידיעת ההלכה כההיא ברייתא לאותו ענין שלא נזכר במשנה מכח שמה שאמר עוד הויא במתני', אבל אם לא יש בברייתא חידוש יותר מן המשנה מאי נפקא מינה דאמרינן תנינא להא דתנו רבנן."
5.2
וכן בברייתא שבסוגייתנו יש דינים נוספים מעבר למה שנאמר במשנה, וכוונת הביטוי הוא ללמדנו שדין המשנה הוא אחד מדיני הברייתא. בסוגייתנו הוראת הברייתא מתייחסת לישראל [ואוסרת עליו לתת את החמור לכהן מבלי שיפדהו בפניו] והוראת המשנה מתייחסת לכהן [ואוסרת עליו לקיים את החמור מבלי לפדותו].
6.
כלומר, הביטוי "תנינא להא דתנו רבנן" משמש לכמה מטרות:
6.1
זהו הפרוש במשנה.
6.2
הלכה כמשנה.
6.3
הלכה בברייתא לכל פרטיה והקשר למשנה הוא ששניהם מבוססים על עיקרון בסיסי משותף!
7.
כמו כן, בסוגייתנו רב נחמן מדייק עיקרון נוסף דווקא מהברייתא [משמע שיש בברייתא פרטים שאין במשנה].
