הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים ומחלוקת אמוראים: "מר זוטרא"; "רב אשי"; "סוגיא כוותיה"; "בתראי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא; אמוראים]
בכורות יב ע"א
"איבעיא להו: מהו לפדות בבן פקועה? אליבא דרבי מאיר לא תיבעי לך, דכיון דאמר רבי מאיר בן פקועה טעון שחיטה - שה מעליא הוא, אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן, דאמרי שחיטת אמו מטהרתו, כבישרא בדיקולא דמי, או דלמא: כיון דהשתא מיהא רהיט ואזיל, שה קרינא ביה? מר זוטרא אמר: אין פודין, ורב אשי אמר: פודין, א"ל רב אשי למר זוטרא: מאי דעתיך - דילפת מפסח, אי מה להלן - זכר תמים ובן שנה, אף כאן זכר תמים ובן שנה! תפדה תפדה - ריבה; אי תפדה תפדה ריבה, אפילו בן פקועה נמי! א"כ, שה שה מאי אהני ליה?."
1.
הגמרא מציגה בעיה האם אפשר לפדות פטר חמור בבן פקועה.
2.
הגמרא קובעת שכל הבעיה היא רק לשיטת רבנן שאומרים ששחיטת אמו מטהרתו. ובזה יש מחלוקת בין מר זוטרא ורב אשי.
3.
עצם העובדה שמר זוטרא ורב אשי דנים בבעיה שמתעוררת לפי "רבנן" ברור שהם פוסקים בדין של "בן פקועה" כרבנן ולא כרבי מאיר. [מתאים לכלל שהלכה כמי ש"סוגיא כוותיה", וכאן "סוגיא כוותיה" דרבנן באופן מפורש ולא רק שמשתמע מכללא]
4.
בסוגייתנו רב אשי מקשה על מר זוטרא ומר זוטרא משיב לו. משמע לכאורה שסוגיית הגמרא "מצדיקה" את דעת מר זוטרא, ש"אין פודין" בבן פקועה. [ראה על כל זה ועל פסיקת ההלכה ב"שוטנשטיין", הערה 26]
5.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה ט:
אין פודין בשה הדומה [למין] לאחר ואם פדה פדוי, ופודין בבן פקועה אבל לא בפסולי המוקדשין שהרי נאמר בהן כצבי וכאיל, מה צבי ואיל אין פודין בו אף פסולי המוקדשין אין פודין בהם.
מהרמב"ם משמע שפוסק דווקא כרב אשי.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק יב הלכה ט:
ופודין בבן פקועה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרב אשי דבתרא הוא:
משמע מה"כסף משנה" שהרמב"ם פסק כרב אשי מפני שהוא נחשב כ"בתראי".
5.1
למרות שמפשט הסוגיא משמע שמסקנתה היא כמר זוטרא ושרב אשי הודה לו. אלא אם כן נאמר שתשובת מר זוטרא היא "דחוקה".
6.
ועוד אפשר לומר: הביטוי "בתרא הוא" ["בתראי"] לגבי רב אשי משמעותו רחבה יותר מאשר בכל אמורא אחר. לרב אשי "עורך הגמרא" יש סמכות הכרעה כללית בכל הש"ס [בגלל שהוא הכריע בצירוף בית דינו], ולכן הלכה כמותו – כך יסבור הרמב"ם – למרות שממהלך הסוגיה משמע בפשטות שהמסקנה היא כמר זוטרא.
6.1
אמנם ההגיון צריך להיות "הפוך": דינו של רב אשי נאמר על ידי עצמו ולא על ידי בית דינו, ודווקא "עורך הגמרא" משמע שהכוונה לבית דינו של רב אשי, והם מכריעים – על ידי מהלך הסוגיה ["סוגיה כוותיה"] – דווקא כמר זוטרא.
7.
רא"ש מסכת בכורות פרק א סימן טו:
כתב ר"ח ז"ל בפרק בהמה המקשה (דף עד ב) מסתברא כמר זוטרא דשמעתא כוותיה ריהטא.
הרא"ש פוסק בפשטות נגד הרמב"ם, וכפי שהסברנו - כפשט הסוגיה – כמר זוטרא – למרות שרב אשי הוא "בתראי". כוונת הביטוי "דשמעתא כוותיה ריהטא"="סוגיה כוותיה"
8.
רדב"ז הלכות ביכורים פרק יב הלכה ט:
ואין פודין בבן פקועה וכו'. שם פלוגתא דאמוראי מר זוטרא אמר אין פודין ורב אשי אמר פודין א"ל רב אשי למר זוטרא מאי דעתיך דילפת מפסח אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה ריבה אפי' בן פקועה נמי א"כ שה שה מאי אהני ליה וכיון דאייתר שה שה לג"ש פסקי' הלכתא כמר זוטרא כי היכי דבן פקועה פסול לקרבן פסח ה"נ אין פודין בו:
לרדב"ז היתה גירסה הפוכה בדברי הרמב"ם ומשמע שפוסק כמר זוטרא, וכנראה גם לרא"ש היתה גירסא זו בדברי הרמב"ם.
