הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אף אנן נמי תנינא"; "תנינא"; "תנא קמא"; "רבי טרפון"; "אמר רב... משום רב..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות יא ע"א
"אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים. וכמה? אמר רב יוסף: אפי' פטרוזא בר דנקא;
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא גדול וקטן, פשיטא! מהו דתימא: כולי האי לא, אי נמי פטרוזא לא, קמ"ל.
רבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור, שדריה לקמיה דרבי טרפון, אמר ליה: כמה בעינא למיתב לכהן? אמר ליה, הרי אמרו: עין יפה - בסלע, עין רעה - בשקל, בינונית - ברגיא ."
מבנה הסוגיה:
אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים.
1.
רב נחמן פוסק כחכמים [שיכול לפדות בשה כל שהוא אף שאינו שווה שקל] נגד רבי יוסי בר יהודה.
2.
ונשאלת השאלה: מה מחדש רב נחמן, הרי פשוט שהלכה כ"חכמים" – שהם רבים – נגד רבי יוסי בר יהודה – שהוא יחיד.
3.
אלא יש לומר, שרב נחמן מחדש שה"תנא קמא" בברייתא הם חכמים ולא תנא "יחיד". כשמדובר במשנה ניתן לומר שמדובר אולי ב"רבי מאיר" על פי הכלל ש"סתם משנה – רבי מאיר" [גם אם מחלוקת בצידו], אבל בברייתא אולי מדובר בתנא יחיד ששמו לא מוזכר [ולא ברור מדוע לא מוזכר], ולכן בא רב נחמן לומר שמדובר בסוגייתנו ב"חכמים" ולכן הלכה כמותם.
4.
וכמה? אמר רב יוסף: אפי' פטרוזא בר דנקא;
אחרי שנקבעה ההלכה כחכמים בברייתא בא רב יוסף וקובע את השיעור המינימלי.
5.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא גדול וקטן,
רבא קובע שגם ממשנתנו משתמע כדברי חכמים בברייתא.
5.1
האם רבא אומר זאת כסיוע לרב נחמן או כקושיה על רב נחמן: מה בא לחדש הרי כך משמע ממשנתנו.
שתי האפשרויות מבוארות בפרשנים. ראה "מתיבתא", הערה ג.
5.2
ובעיקר דבר זה מודגש בדברי תוס': "יש ספרים דגרסי 'תנינא' וקושיא היא זו". יוצא מדברי תוס': הביטוי "אף אנן נמי תנינא" מדגיש שיש סיוע מהמשנה לדברי חכמים בברייתא, והביטוי "תנינא" [בלי ההקדמה של "אף אנן..."] מדגיש שזו קושיה: מה הברייתא או רב נחמן באים לחדש הרי משמע כך במשנתנו ה"סתומה".
6.
פשיטא! מהו דתימא: כולי האי לא, אי נמי פטרוזא לא, קמ"ל.
אחרי דברי רבא הגמרא מקשה "פשיטא". הקושיה איננה על רבא אלא על רב יוסף, מה הוא בא לחדש, הרי ברור כך במשנה שיכול לפדות אפילו בשה קטן וכחוש.
7.
ולפי גירסת תוס' יש לומר כך: "אמר רבא: תנינא גדול וקטן" וזוהי הקושיה עצמה ולא גורסים "פשיטא" ["מתיבתא", הערה ג]. ונראה לי לומר שגם אם כן נגרוס "פשיטא" ההסבר יהיה כך: "אמר רבא תנינא גדול וקטן, ופשיטא" וההסבר: כתוב במשנתנו "גדול וקטן", "ופשיטא" שגם אם יהיה כחוש יכול לפדות [כי במשנה לא מוזכר "כחוש" כחידוש בדברי רב יוסף].
7.1
וכך אמנם הגמרא מיישבת את הקושיה [או את "תנינא" או את "פשיטא" – לפי שתי האפשרויות שהסברנו].
8.
רבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור, שדריה לקמיה דרבי טרפון, אמר ליה: כמה בעינא למיתב לכהן? אמר ליה, הרי אמרו: עין יפה - בסלע, עין רעה - בשקל, בינונית - ברגיא
מוזר מאד שרבי יהודה נשיאה ראה את רבי טרפון. גם אם מדובר ממש ברבי יהודה הנשיא, הרי הוא היה תלמידם של תלמידי רבי עקיבא, ורבי טרפון היה מבוגר מרבי עקיבא, ולא יתכן שרבי יהודה הנשיא חי בימיו.
8.1
וכן בספר יוחסין מאמר ראשון אלף בית אות הטי"ת [הוא מתייחס לסוגייתנו]:
רבי טרפון הכהן העשיר רבו של ר' יוסי הגלילי. וכמו כן לר' עקיבא, אבל ביבמות פרק האשה וכן פ' הכותב פסק כר' עקיבא שהוא חבר לר' טרפון וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ובפ' קמא דבכורות ר' יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה קמיה דר' טרפון.
ואני תמיה מזה כי יום שמת ר' עקיבא נולד רבי ור' טרפון קדמון מר' עקיבא שהיה כמו רבו שחיה שנים רבות.
ועוד בפ"ו ממסכת שמחות כשמת ר' שמעון בן יהוצדק באו ושאלו לר' טרפון וזה היה רבו של ר' יוחנן וכבר הארכנו בו בכהנים. ובפרק עד כמה בבכורות הלכה חמורך טרפון פרש"י הפסדת חמורך שיתננו לבעל הפרה בשביל הפרה, ובתוספו' בסוף חגיגה שהיה אוכל תרומה ובפרקא קמא דיבמות פרש"י כי היה מבית שמאי וראייה לדברי רש"י כי בפרק קמא דברכות דף כח ב) הטה לקרות כדברי בית שמאי.
וכן שם:
ספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות השי"ן : /["רבי טרפון"]/
"... ובפ"ו דמס' שמחות מעשה שמת ר' שמעון בן יהוצדק בלוד ובא אחיו ר' יוחנן מן הגליל אחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו לר' טרפון, וזה תימה שיהיה ר' טרפון בזמן ר' יוחנן שיהיה קרוב לשלש מאות שנה וכן בבכורות ר' יהודה נשיאה לפני ר' טרפון כמו שתמצא בס' המצות במצות קמ"ו ובמצות רי"א.
גם כאן הוא מתייחס לסוגייתנו, ואף מקשה "חזק" יותר: כיצד ייתכן שרבי טרפון היה בימי רבי יוחנן [שהיה תלמיד צעיר של רבי יהודה הנשיא].
8.2
ואולי היה חכם נוסף בשם "רבי טרפון" בזמן רבי יהודה הנשיא וממילא מתאים גם לימי רבי יוחנן.
8.3
ואולי מדובר בנכדו של רבי יהודה הנשיא שכונה "רבי יהודה נשיאה". ואז הקושיות לעיל קשות יותר! כי המרווח בין דורו של רבי טרפון לרבי יהודה נשיאה הוא כ- 4 דורות.
גם בספר "מנחת יהודה" נשאר בקושיה.
9.
ונראה אולי לומר דבר מחודש לגמרי: אין הגמרא מתכוונת בסוגייתנו לתנא רבי טרפון ממש, אלא היא מתכוונת לשיטתו של רבי טרפון. ואמנם קשה מאד לומר זאת על סיפור עובדתי כשהגמרא מנסחת "שדריה לקמיה" ו"אמר ליה", ואולי בכל זאת מדובר כאן "רק" ב"רמז" ומסיבה לא ברורה. אבל עצם העניין שמדובר לפעמים בשיטת החכם ולא בחכם עצמו כבר אמרנו כמה פעמים שיתכן שמשמעות הביטוי "אמר רב... משום רב..." הכוונה שהולך בשיטתו ולא בהכרח שמצטט אותו.
