הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סבר לה כוותיה בחדא פליג עליה בחדא" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות ז ע"א

"... האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא."

 

1.
הגמרא מסבירה שרבי יהושע סובר כרבי שמעון בדבר אחד – שטמא שנולד מטהור אסור באכילה – וחולק על רבי שמעון, והתיר ולד שדומה לאמו הטהורה רק במקצת סימנים. אולם יתכן שרבי שמעון עצמו סובר, שאין הולד מותר באכילה עד שיהיה דומה לאמו הטהורה בראשו ורובו.

2.
ואמנם [כך אומר תוס' בד"ה "ופליג"] מסקנת הגמרא היא, שבאמת כך סובר רבי שמעון, שהולד מותר רק אם דומה לאמו הטהורה בראשו ורובו.

3.
בפשטות, אין הלכה כרבי שמעון, וקצת תימה, שהגמרא דנה בהרחבה בדברי רבי שמעון! ואולי הדיון בדברי רבי שמעון מועיל לבאר את דברי רבי יהושע. [כלומר, לא תמיד תקף הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"

4.
בכל אופן קצת תמוה שרבי יהושע שהיה חברו של רבי עקיבא שהיה רבו של רבי שמעון הוא "סובר כרבי שמעון" [קשור לנושא הכללי של "אמורא מוקדם" ו"אמורא מאוחר"]. כנראה שדינו של רבי שמעון היה ידוע כבר בדור של רבותיו.

5.
כאשר בש"ס מופיע ביטוי זה ביחס לאמורא שהוא סובר כתנא מסויים בדבר אחד ובדבר אחר הוא לא סובר כמותו, ניתן להסביר זאת כפסק הלכה. זאת אומרת, שאותו אמורא פסק כתנא מסויים בדבר אחד אבל בדבר אחר לא פסק כמותו. בסוגייתנו מדובר על תנאים. ובאמת ניתן לומר גם כאן, שרבי יהושע בא לפסוק בדבר אחד כרבי שמעון ובדבר אחר לא כרבי שמעון. אולם שאלתנו הקודמת מתחזקת: כיצד יתכן שתנא יפסוק כדעת תנא מאוחר יותר [אולי היה גם תלמידו]?

6.
הליכות עולם שער שלישי פרק ב

טז. מצינו משנה וברייתא דאתיא בחדא מילתא כחד תנא ובחדא מילתא כחד תנא ואומר כי האי גוונא רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אי נמי האי תנא סבירא ליה כפלוני בחדא וכפלוני בחדא כלומר ולא פלוני שנאה ולא פלוני שנאה, בפרק קמא דשבועות מני מתניתין לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא אי ר' ישמעאל קשיא שבועות אי רבי עקיבא קשיא ידיעות וכו' ואסיק רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בשבועות נסיב לה כר' עקיבא בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל, וכן בפרק אלו נערות אומר בכי האי גוונא האי תנא דברייתא סבירא ליה כרבי [מאיר] בחדא ופליג עליה בחדא, וכן בכל דוכתא:

בקטע הנ"ל מדבר ה"יד מלאכי" על מקרה ש"סתם משנה" סוברת בדבר אחד כתנא מסויים ובדבר אחר – כתנא אחר. והשאלה היא על רבי יהודה הנשיא, כיצד הוא פוסק, והתשובה היא: "ונסיב לה אליבא דתנאי" – כנראה שכוונתו לומר, שרבי יהודה הנשיא כתב באותה משנה את שתי דעות התנאים. והסבר אחר - הוא מביא - שתנא מסויים סובר בדבר אחד כתנא מסויים וכו'.

7.
דווקא ההסבר האחרון - בסעיף 6 - מתאים לסוגייתנו, שמדובר על התנא רבי יהושע, שסובר בעניין אחד כרבי שמעון ובעניין אחר חולק על רבי שמעון.

8.
בכל מקרה אי אפשר להסביר כמו ההסבר הראשון של ה"יד מלאכי", מפני שלא מדובר כאן ב"סתם משנה", אלא בברייתא, וגם בברייתא לא מדובר ב"סתם ברייתא" אלא בדברי תנאים מפורשים [רבי יהושע ורבי אליעזר].