שאלתי את רבי אליעזר
בכורות ה ע"ב
"אמר רבי חנינא, שאלתי את רבי אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזירת הכתוב היא, ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.
ועוד שאלתיו: מאי לשון רפידים? ואמר לי: רפידים שמה. כתנאי, רבי אליעזר אומר: רפידים שמה, רבי יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר: (ירמיהו מ"ז) לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים.
ועוד שאלתיו: מאי לשון שטים? ואמר לי: שטים שמה. כתנאי, ר' אליעזר אומר: שטים שמה, רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות".
מספר נקודות צריכות ביאור בסוגיה זו:
א) הכיצד רבי חנינא, שהיה הרי תלמידו של רבי יהודה הנשיא, שואל את רבי אליעזר, שחי ארבעה דורות לפניו?
– מדובר ברבי חנינא אחר, כגון רבי חנינה בן חנינה שהיה בזמנו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ביבנה לדברי הירושלמי במסכת נזיר פרק ד הלכה ו. או בזמנו של רבן גמליאל, במסכת נזיר דף כט ע"ב.
ב) מה החידוש בהדגשה שרבי אליעזר נשאל בבית המדרש דוקא?
– תשובתו הראשונה של רבי אליעזר "גזירת הכתוב היא" היתה פשוטה, סתומה, וללא טעם, כשיטתו גם בשתי השאלות הבאות, בהם לא צויין המקום בו נשאל. כך היתה דרכו, שלא לבאר ברבים טעמי תורה. וכן במסכת יומא דף סו ע"ב: "שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה? אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך".
אולם ממשיך הירושלמי במסכת סוטה פרק ג הלכה ד: "וכשיצתה אמרו לו תלמידיו רבי לזו דחיתה לנו מה אתה משיב? רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא בשם רבי ליעזר: כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בבית דין. עדים ולא התרייה היה נבדק כסוטה. לא עדים ולא התרייה היה מת במגפה".
הוי אומר שכיון שהיה זה בבית המדרש, המשיך וגילה מסודות התורה, והוסיף: "ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים". אבל חלילה מלגלות חוץ לבית המדרש מהנאמר בו. כמו שאמרו במסכת סנהדרין דף לא ע"א: "ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא, דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין, אפקיה רב אמי מבי מדרשא, אמר: דין גלי רזיא".
ג) מהו בית המדרש הגדול – "בית מותבא רבא"?
– תנא אחד נקרא "הגדול" – הוא רבי אליעזר הגדול, במסכת סוטה פרק ט משנה טו.
במה נמדדת גדולה?
במסכת עדויות פרק א משנה ה מוזכרת גדוּלה בחכמה ובמנין.
רבי אליעזר אכן היה גדול הדור, כדברי רבו במסכת אבות פרק ב משנה ח, וגם אבא שאול שם מודה בכך, כמשמעות דבריו: "ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם", ואילו רבי אלעזר בן ערך שכח תלמודו. והוא לא שב לגדולתו הראשונה, כמו שאמרו במסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כט שלא נתגדל שמו בחכמה. עוד על כך בקישור זה.
לפיכך מתפרש "בית מותבא רבא" – בית מדרשו של רבי אליעזר הגדול.
ואם לפרש רבי אליעזר הגדול – גדול במנין, כלומר במספר התלמידים, כך יתפרש גם "בית מותבא רבא".
ד) מניין נלמד שמספר החמורים שהיו לכל אחד ואחד מישראל היה תשעים?
– כתב תוספות שמציאות אותם חמורים לובים נלמדת מהפסוקים העוסקים ביציאת מצרים: בדניאל יא, מב-מג: וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה. וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו.
ובנחום ג, ח-ט: הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ. כּוּשׁ עָצְמָה וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ.
מניינם נלמד איפוא ממניין "וְלוּבִים" – "וְלֻבִים" בגימטריה, כשמונים ושמונה עד תשעים וארבע.
