צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין הנוטל אם על הבנים

חולין קמא ע"א-ע"ב

מתני'. שלחה וחזרה, אפי' ארבעה וחמשה פעמים - חייב, שנאמר: +דברים כ"ב+ שלח תשלח את האם. אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים - חייב, שנאמר: שלח תשלח את האם. נטל את הבנים והחזירן לה, ואח"כ חזרה האם עליהן - פטור מלשלח.
גמ' ... ש"מ: טעמא דר' יהודה משום דקסבר שלח - מעיקרא משמע ש"מ; א"ל רב אידי לרב אשי: מתני' נמי דיקא, דקתני הנוטל אם על הבנים, ר' יהודה אומר: לוקה ואין משלח, ואי ס"ד טעמא דר' יהודה לאו שניתק לעשה לוקין עליו, לוקה ומשלח מבעי ליה! ודלמא הכי קאמר במתני': אין נפטר - עד דמלקין ליה.   

דין מי שעבר ונטל אם על הבנים תלוי בשני משתנים:
א. פרשנות הפסוק [לאו הניתק לעשה / שלח מעיקר משמע]
ב. האם לוקין על לאו ניתק לעשה [כן / לא]
הדינים האפשריים:
1. לוקה ומשלח
2. משלח ואינו לוקה
3. לוקה ואינו משלח
נציג את היחס בין המשתנים לדינים בתרשים (הדינים מסודרים בתרשים מימין לשמאל לפי המיספור לעיל מ1 עד 3):



שיטת חכמים במשנה היא כדין [2], ולכן ניתן להסיק שלשיטתם במשתנה הראשון יש כאן לאו הניתק לעשה ובמשתנה השני לא לא לוקים עליו, מה עוד שכך מפורש במשנה זה הכלל וכו'.
אמנם שיטת רבי יהודה ניתן להבים או כדין [1] או כדין [3]. ולמרות שבמשנה מפורש לכאורה כדין [3] מציע רב אשי (כהוה אמינא בלבד) פרשנות מחודשת: אינו נפטר ממלקות על ידי השילוח, אך אין הכי נמי שצריך גם לשלח. לפיכך מסתפקת הגמרא מהי שיטת רבי יהודה: האם הוא חולק כבר במשתנה הראשון, וסובר שאין כאן כלל לאו הניתק לעשה או שהוא מודה במשנה הראשון, שיש כאן לאו הניתק לעשה, אך חולק במשתנה השני, דהיינו שאין לוקין עליו.
המסקנה, מתוך ההוכחה מהברייתא, היא, שאכן ר"י חולק כבר במשתנה הראשון, ואכן הפשט במשנה הוא כפי הפשט הפשוט, שר"י נוקט כדין [3].

כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.