הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "דשקיל וטרי אליביה" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות ב ע"א

איבעיא להו: עובר מה לי א"ר יהודה? טעמא דר' יהודה התם דשרי משום דשבורה, עובר נמי - שבור הוא, או דלמא, שבורה - לאו היינו אורחיה. אבל עובר, כיון דהיינו אורחיה לאו שבור הוא? ת"ש: והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי ולא פליג ר' יהודה.

 

1.
הגמרא דנה האם לפי רבי יהודה מותר למכור עובר של בהמה גסה לגוי, ומגיעה למסקנה שגם רבי יהודה סובר [כמו חכמים] שאסור למכרו לגוי, וכל ההיתר של רבי יהודה הוא רק לגבי שבורה [כי אז הבהמה לא ראויה למלאכה]

2.
וקצת קשה: הרי מודגש בגמרא, שהסוגיה דנה לפי שיטת רבי יהודה החולק על חכמים. ולפי העיקרון, שהלכה צריכה להיות כאותו חכם שהסוגיה "שקיל וטרי אליביה", הרי שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה לגבי שבורה [שהרי מכאן מתחילה המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים]. ומשמע בפוסקים שפסקו כרבנן ולא כרבי יהודה.

3.
הנחנו הנחה שבגמרא דנה ["איבעיא להו"] לפי רבי יהודה. ההנחה מבוססת על כך, שגירסת הגמרא היא: "איבעיא להו: עובר מה לי א"ר יהודה?", כלומר, הבעיה היא רק לשיטת רבי יהודה.

3.1
יש לציין שמשפט בצורה כזאת - 6 מופעים בש"ס. בדרך כלל הצורה הנפוצה היא: "איבעיא להו: לרבי... מהו?"

4.
אמנם בסוגייתנו יש גירסא: ["מתיבתא", "הגהות וציונים", אות א] "מאי א"ר יהודה" [ולא מצאתי זאת בכתבי היד ובדפוסים שבמהדורת "עדי נוסח" - בר אילן], ונראה שהמשמעות של גירסא זו היא כך: "איבעיא להו: עובר מאי? אמר רב יהודה טעמא דרבי יהודה...". אם בעיית הגמרא היתה גם אליבא דחכמים אזי גירסא זאת מתאימה יותר. אבל הבעיה היא רק לפי דעת רבי יהודה.

5.
ונחזור לשאלה: מדע הפוסקים לא הכריעו כדעת רבי יהודה במחלוקתו עם חכמים מחמת העובדה שהגמרא דנה על שיטתו? ונאמר כך: הפרשנים מציינים שדעת רבי יהודה לא מופיעה במפורש במחלוקת עם חכמים, אלא רק כנלמד מתוך דבריו בברייתא [ראה "מתיבתא", הערה טו], ולפי זה – כך נראה - הדיון לפי שיטתו אינו מוגדר כ"שקיל וטרי אליביה".