מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
כתובת בנין דכרין
בעל יורש את אשתו, ואם מתה האשה בחיי בעלה, הבעל זוכה בירושה בכתוב בסכום הכתובה ובנדוניה שהכניסה לו מבית אביה. חכמים חששו שאבי האשה ימנע מלתת נדוניה יפה לבתו שמא תמות בחיי בעלה והנדוניה תעבור לבעל, ואם ימות הוא, יעבור רכושו למשפחת הבעל. לכן תקנו חכמים בתנאי הכתובה, שאם האם תמות בחיי בעלה, שהבנים הזכרים שתלד לו הם יירשו את כתובתה ואת הנדוניה שהכניסה לו. האב הנותן נדוניה לבתו, יתן בעין יפה ביודעו שאם ח"ו בתו תמות בחיי בעלה, הנכדים ירשו את סכום הכתובה והנדוניה שהכניסה.
כתובת בנין דכרין היא מתנאי בית דין, ואף אם לא נכתב בכתובה חייב הבעל לקיימו. כך מוצג הדבר בתלמוד הירושלמי (כתובות ד, יא): "אמר רבי זעירא: קל הוא בתנאי כתובה. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתובה וכאן אפילו בדברים. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן למי שאינו בעולם".
בסוגייתנו נידונים מקרים בהם אדם היה נשוי שתי נשים, והוא מת לפניהן או ששתיהן מתו, ואח"כ הוא מת, או שנשא אשה אחת ומתה ואח"כ נשא שניה ואז מת הוא, מי מבין היורשים קודם לירש את כתובת בנין דכרין. ישנן מצבים בהם הכתובה נגבית בתורת חוב, כגון במקרה האחרון שכתבנו, שהרי האשה השניה תובעת כתובתה מדין חוב, ויורשי הראשונה דורשים כתובת בנין דכרין בגדר ירושה, ופרעון חוב קודם לירושה.
כבר שנים רבות לא נוהגים להשתמש בתקנת כתובת בנין דכרין. טעם הדבר מסביר הרמ"א: " ויש אומרים דאין כתובת בנין דכרין נוהגת האידנא, דעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו, ועכשיו נוהגים ליתן לבת יותר ויותר, וכן נוהגין במדינות אלו" (שולחן ערוך אבן העזר סי' קיא, טז). תקנה זו היא דוגמא לכך שכשהמציאות מכתיבה תנאי חיים אחרים והתנהלויות חברתיות כלכליות אחרות, אין צורך בתקנה כפי שתוקנה בזמנו, אך יש ללמוד ממנה עקרונות הלכתיים לחידושם של תקנות המתאימות למציאות זמננו.
