מקור פסול מחובר לקרקע
גיטין כא ע"ב
"אין כותבין במחובר לקרקע".
מניין נלמד דין זה?
כתב בחידושי הרשב"א:
"ואפילו אם נתן לה את הקרקע פסול משום דכתיב ספר מה ספר מיוחד שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש, והכי גרסינן לה בירושלמי. ...
ויש מפרשים משום דכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד".
בדומה ללימוד היש מפרשים למדו במסכת כתובות דף לב ע"ב: "מכדי כתיב: (דברים י"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, (דברים י"ט) יד ביד למה לי? דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו? ממון". וכן במסכת בבא קמא דף פד ע"א: "דבי רבי חייא תנא, אמר קרא: (דברים י"ט) יד ביד, דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו? ממון".
אלא ששם לשון הכתוב הוא: "יד ביד", ואצלנו הלשון: "ונתן בידה". ועוד ששם נלמד כל ממון, וכאן הלימוד הוא למטלטלין דוקא.
ולדעת הירושלמי שהלימוד הוא משום דכתיב ספר, אין משמעות 'ונתן בידה' כמשמעות 'יד ביד'. שהרי בכלל ידה גם רשותה כמו שלמדו במסכת בבא מציעא דף י ע"ב ודף נו ע"ב: "אין לי אלא ידה, גגה חצירה וקרפיפה מנין? תלמוד לומר ונתן - מכל מקום".
ומצאנו לשון 'נתינה ביד' גם בקרקע:
רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ (דברים ב, כד).
רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ (יהושע ח, א).
וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים (ירמיהו לב, מג).
אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע (איוב ט, כד).
