סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "הלכתא"; "מרימר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; אמוראים]

חולין קלב ע"א


אמר רבינא, אמר לי מרימר: הלכתא כוותיה דרב, והלכתא כוותיה דרב חסדא, והלכתא כוותיה דעולא, והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה: לויה שילדה - בנה פטור מחמש סלעים.

 

1.
בעמוד הקודם הגמרא הביאה חלק מדברי מרימר בסגנון "דרש מרימר: "הלכתא" כוותיה דרב..." מדוע בסוגייתנו מובא שרבינא אמר זאת בשמו של מרימר?

2.
פעמים רבות הכוונה בש"ס בביטוי "דרש רב..." היא לדרשות של אמורא שאינן באות להסביר את פשוטו של מקרא.

2.1
ללמדנו שיש קושי מסויים בפסוק [ייתור/מילים "חסרי משמעות" וכד'], והדרשה המובאת היא למעשה ה"פשט" במשמעות הפסוק.

3.
נביא דוגמא מהגמרא, מנחות דף לג:

דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: העמיק לה טפח - פסולה. לימא מסייעא ליה: הניחה בפצין או שטלה עליה מלבן, אם יש שם טפח - צריך מזוזה אחרת, אם לאו אינו צריך מזוזה אחרת! כי תניא ההיא, בפתח שאחורי הדלת. הא בהדיא קתני לה: פתח שאחורי הדלת, אם יש שם טפח - צריך מזוזה אחרת, ואם לאו - אינו צריך מזוזה אחרת! כיצד קתני.

הגמרא מביאה דין בשמו של רבא. את הדין אומר בנו של רבא "רב יוסף בריה דרבא". ב"דקדוקי סופרים" מביא גירסא שמשמיטה את המילים "משמיה דרבא", ויוצא שאת הדין בסוגייתנו אומר - רב יוסף בנו של רבא בעצמו.

3.1
אין ספק שהגירסא בדפוס בסוגייתנו היא בעייתית מפני שאם היה כתוב "רב יוסף בריה דרבא אמר רבא" - ניחא. מקובל שחכם אומר דבר משמו של אביו. אולם הביטוי "משמיה דרבא" הוא בעייתי. כי מקובל שהביטוי "משמיה" פירוש הדבר, שהאמורא המאוחר לא שמע ישירות מפי החכם המוקדם ואף לא היה בדורו, וזה לא הגיוני כשמדובר באב ובנו.

3.2
בכל אופן נראה לי שניתן ליישב גם את גירסת הדפוס בסוגייתנו. הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מתאים למימרא, שהחכם המוקדם אמר מעצמו. בסוגייתנו הניסוח הוא "דרש רב יוסף...". הביטוי "דרש" ניתן לפרשו כמסורת עתיקה שהועברה מדור לדור. לפי זה, למרות שרב יוסף היה בנו של רבא, הגמרא מנסחת "משמיה דרבא" – לא דברי רבא עצמו אלא דברים שרבא עצמו קיבל במסורת.

4.
לפי הדברים לעיל ניתן להסביר בסוגייתנו [חולין דף קלב] כך: בסוגייתנו כוונת הגמרא לומר, שרבינא קיבל מרבו המובהק – מרימר - שפסק זה של "הלכתא..." נקבע כבר במסורת מהדורות שקדמו למרימר [ומתאים לאפשרות לומר שההכרעה ניתנה כבר בבית המדרש של החכמים כשדנו בנושא, ולא על ידי מרימר עצמו – ואז אין כאן הכרעה של "עורך הגמרא"].


5.
לפי זה נסכם: בעמוד הקודם מדובר שמרימר "דרש" – וכפי הסברנו בשורות הקודמות. ובסוגייתנו רבינא טוען שמרימר אמר לו, והמשמעות היא שמרימר קבע שהוא – מרימר - מכריע גם כ"עורך הגמרא" ולא רק מעביר "שמועה".

5.1
ואולי יש בכך גם הסבר מדוע לעיל היו רק 2 הלכות ב"הלכתא", ובסוגייתנו – חולין דף קלב, עמוד א – 4 הלכות ב"הלכתא".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר