גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשפ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף קלב ע"ב
ביאור גדר "כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה"
תניא, רבי שמעון אומר, כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, שנאמר (ויקרא ז, לג) "המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה" וכו' (קלב ע"ב), כלומר, ממה שנאמר 'המקריב את דם השלמים וכו' לו תהיה שוק הימין למנה' למדים, שרק כהן העושה את העבודה זכאי ליטול את שוק הימין, וכיון שהוא עושה את העבודה בודאי מודה בה. והנה במהות ענין "כהן שאינו מודה בעבודה" נחלקו הראשונים: רש"י כתב: "שאינו מודה בעבודה, שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו", וכעין זה כתב המאירי: "אבל כהן שאינו מודה בהן אלא שלבו נוטה למינות, אין לו חלק בכהונה כלל, לא במתנות אלו ולא בשום חלק שהכהנים זוכים בו ולא בשום עבודה משש עשרה עבודות". העולה מדבריהם בגדר הדבר, שכהן הכופר ואינו מאמין בעבודות הקרבנות האמורות בתורה מפסיד את חלקו בעבודה ובמתנות כהונה.
ופשטות הענין הוא, שדין זה נאמר רק בכופר בעבודת הקרבנות, וכלשון רבי שמעון: "כל כהן שאינו מודה בעבודה", ולא כן במי שכופר בשאר חלקי התורה, שעדיין זכאי ליטול חלקו בקדשים, וכפי שכתב בשו"ת 'אחיעזר' (ח"ג סי' נ) בביאור הענין, דלא גרע מעובדי ע"ז, ששנינו במס' מנחות (קט.): "הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים... שנאמר (מ"ב כג, ט): 'אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם', הרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלין ולא מקריבין", ולכאורה אין חילוק בין שעבד בעבר עבודה זרה למי שעדיין עומד בכפירתו, שלא ניטל ממנו זכותו וחלקו בקדשים, ורק בכהן שכופר בעבודת הקרבנות למדים מקרא שניטל ממנו זכותו וחלקו בקדשים.
אכן, הריטב"א כשמביא דברי רש"י נתקשה בדבריו, וז"ל: "ולא נהירא לי, דאם כן מאי 'אין לו חלק', הא מיחייב מיתה שכופר בתורת משה", פירוש, הלא אפיקורס גמור הוא, שדינו מפורש (ע"ז כו:): "אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין", וגרועים הם מעובדי ע"ז, וכמ"ש הרמב"ם בהל' עדות (פי"א ה"י): "... פחותין הן מן העובדי כוכבים ומזלות, שהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין ויש להן חלק לעוה"ב, ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא", ואם כן למה הוצרך להשמיענו דבר פשוט ש'אין לו חלק בכהונה', וכמובן - שלפי דבריו גם הכופר בשאר חלקי התורה אובד את זכותו בקדשים, כי הדין ד'מורידין ולא מעלין' הוא בכופר גם בשאר חלקי התורה.
והנה בעיקר תמיהת הריטב"א נתקשו האחרונים - מדוע הדבר פשוט שאבד את זכותו בקרבנות, וכפי שתמה החזון איש (יו"ד סי' ב סקי"ח ד"ה ועיקר): "ולשון הריטב"א בקושיתו סתום, וכי חייב מיתה מאי הוי, מ"מ שפיר יתכן שיקח חלק בקדשים, אלא, משמע לו לריטב"א שפשוט שמפסיד זכות כהונה, ומסתבר שעבודתו פסולה...". ואמנם בשו"ת אחיעזר (שם) כתב ביאור אחר בדבריו, וז"ל: "ויעויין בריטב"א בחולין שם, שתמה דהא לפירש"י הוה מין ובר מיתה הוא, ולא ידעתי כונתו, וכנראה דלפי שהוא בר מיתה ממילא דלא שייך ליתן לו מתנות כהונה כיון דמורידין ולא מעלין, אף דבממון מסור פליגי, מ"מ מתנת כהונה בודאי שאין לתת למי שיש לו דין דמורידין ולא מעלין", והיינו, כי מאחר שגופו מופקר למיתה, ממונו לא כל שכן, והגם שבעצם לא הפסיד זכותו בקרבנות, הרי אין חובה לתת לו חלקו, כי סוף סוף ממונו הפקר הוא.
ויש לציין בזה, שאכן ב'כלי חמדה' (פר' קרח אות ה) כתב לבאר לפי האמור את שיטת רש"י, שהגם שהאפיקורסים 'מורידין ולא מעלין', עדיין לא נפסלו מן הכהונה, והגם שממונם מופקר - ואין חובה לתת להם מתנות כהונה, אכן אם כבר קבלו מתנות כהונה - לא נחשב הדבר כגזל בידם, כי בעצם הענין יש להם זכות בכהונה, ולכן בכופר בשאר חלקי התורה עדיין יש לו חלק בכהונה - כשכבר קיבל המתנות בידו, ואילו הכופר בעבודת הקרבנות אבד את זכותו לגמרי, וגם אם קיבל המתנות גזילה היא בידו, ומוציאים מידו.
הריטב"א כתב בזה פירוש אחר, וז"ל: "אלא הכי פירושו, שאינו מודה במקצת עבודות שאומר שאינם צריכות ואינם חובה, אע"פ שאמרם משה מפי הגבורה אינם לעכב", וביסוד הדבר כתב החזו"א (שם), שהכוונה היא לכהן הטוען שהגם שמשה רבינו אכן קיבל את פרטי העבודה כולם מסיני, מ"מ יש מהם שאינם מוכרחים להיעשות, ואינם מעכבים את הכשר הקרבן, וכופר שכזה אינו נחשב כאפיקורס גמור, כי הכופר בתורה שבעל פה ומאמין בתורה שבכתב לא איבד את חלקו בקרבנות, לולי שכפירתו היא בעניני עבודה, שבזה נאמר דין מיוחד "כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה" [ויעו"ש בדברי החזו"א בארוכה].
החתם סופר אחרי הביאו דברי רש"י כתב פירוש מחודש בזה, שאין המדובר כאן במי שכופר ממש בעבודת הקרבנות, אלא שבאמת מודה הוא בכולן, אלא, שסובר שעבודת הקרבנות אינה עבודה המעלה ריח ניחוח כלפי מעלה, ובלשון קדשו: "ולולי דבריהם הייתי אומר, הנה הרמב"ם סוף הל' מעילה (פ"ח ה"ח) כתב: 'הקרבנות הם מהחוקים שאינם גלוים לנו מה ריח נחוח ונחת רוח להקב"ה בזה', ואמנם בספר המורה (ח"ג פל"ד ופמ"ו) כתב שהיו שטופים בעבודה זרה לזבוח לשעירים, על כן מסר להם קרבנות לתקן עבודתם לה'. וצווח רמב"ן ריש פרשת ויקרא (א, ט) שעושה שולחן ה' מגואל וכל קדושת הקדשים ובהמ"ק וכהנים להוציא מלב הטפשים אלא שהוא סודות עליונים... מכל מקום 'כל כהן שאינו מודה בעבודה' - שהיא עבודה להשי"ת, רק חושב שהיא להוציא מלב הטפשים, ועושה שולחן ה' מגואל, אותו כהן אין לו חלק בכהונה".
