הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "הרי אמרו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכט ע"א

אמר ליה: כששימש - מעשה עץ שימש.
אמר אביי, הרי אמרו: כופת שאור שיחדה לישיבה - בטלה, טומאתה לאו דאורייתא, דאי סלקא דעתך דאורייתא, מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה! כששימש - מעשה עץ שימש.
אמר אביי, הרי אמרו: תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין - מטמאין באוהל, טומאתה לאו דאורייתא, דאי סלקא דעתך דאורייתא, מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה! כששימש - מעשה עץ שימש.

1.
הביטוי "הרי אמרו" כ-35 מופעים בש"ס. בסוגייתנו מביא אביי ואמוראים נוספים 5 סוגיות נוספות שבהם מתרצים לפי תרוצו של רבא, ש"כששימש - מעשה עץ שימש" כלומר, שהדבר [הבשר; העץ וכד'] לא מצד שהוא מאכל.

2.
3 ציטוטים הם מברייתות, אחד ממשנה, והאחרון מדברי חכמים, ורש"י אומר על האחרון: "ולא ידענא היכן אמרו". כנראה שמדובר על דברי חכמים [תנאים או אמוראים] שהיו ידועים להם בעל פה.

3.
בפשטות, משמעותו של הביטוי "הרי אמרו" להביא סיוע. בסוגייתנו הסיוע הוא שאמנם תרוצו של רבא נכון, מכיון שבאמצעות תרוצו ניתן ליישב קשיים בסוגיות אחרות.

4.
וקצת קשה: ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפג מובא שתרוצו של רבא לא מתקבל בהכרח על ידי אביי ו"תרוץ בעלמא הוא". אביי אמר את דבריו על פי רבא, אבל הוא עצמו [וכן שאר האמוראים] לא סוברים כמותו. לפי זה יוצא שהביטוי "הרי אמרו" לא בא לחזק את ההנחה הראשונית.

5.
ואולי ניתן להסביר על ידי המקור הבא:
גופי הלכות פרק כ - כללי אות ר' כלל תקיג:

רבי יוחנן וריש לקיש משמיה דחזקיה. כתב הרב מהר"ר בצלאל ז"ל בכלליו וז"ל כתבו פסקי הרא"ש ז"ל קמא [פ"א ס"ח] יש אומרים דהלכה כריש לקיש שאמר משמיה דחזקיה לגבי ר' יוחנן משום דחזקיה רביה הוה, ויש אומרים דכיון דלא אשכחן בהדיא דפליג חזקיה בהדי דרבי יוחנן, הלכה כרבי יוחנן, ולא מסתבר וכי אין ריש לקיש כדאי לסמוך עליו שחזקיה אמרה עכ"ל, ע"כ לשון הרב ז"ל.

ואני הקטן המאסף נראה ליישב קושית הרא"ש ז"ל, דסברי הנהו יש אומרים שאין אנו אומרים דח"ו דיבר שקר ריש לקיש, אלא אף שאמר שחזקיה אמר כך, כיון שאינו אומר שלרבי יוחנן אמר לו, אלא הרי אמרו, דכשאמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו כשנשאו ונתנו פנים בפנים, וסימניך כשאומר אמר ליה פלוני[קיא].

דבריו חשובים לעניין מחלוקות בין "חזקיה" לתלמידו – רבי יוחנן.
אולם לענייננו ניתן להסיק מתוך דבריו, שהביטוי "הרי אמרו" מעיד שלא היה "דו-שיח" בין שני חכמים. ולפי זה ייתכן, שגם בסוגייתנו "רבא" עצמו לא שמע את ההוכחות של אביי וחבריו, ולכן ניתן לומר שהוכחות אלה הן "בעלמא" – כפי שהובאו אצל הפרשנים.