אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"מידת חסידות שנו כאן"
נדר להפריש מעשר כספים והשתמש בכסף לעצמו, החייב להחזירו?
חולין קל ע"ב
על יהודי אחד התרחשה ובאה צרה כל שהיא. כמנהג יהודים עמד הלה ופנה אל שלושת עמודי בקשת רחמים - תשובה תפילה וצדקה, שב על חטאותיו, התפלל לרחמים ונדר שייתן צדקה בלשנו של יעקב אבינו: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". לא ארכו הימים והוא נושע. אלא שאז לא הזדרז לקיים את נדרו והוא לא עישר את הכנסותיו. כעבור תקופה התעורר הלה לתשובה על מעשיו והחל מעשר את כל הכנסותיו, אלא שכיון שאלו היו מצומצמות וגרמו שלעיתים יעבור על נדרו ולא יעשרן, פנה אל רבינו שלמה בן צמח דוראן - התשב"ץ, וביקש לדעת אם יכול להישאל על נדרו ולהתירו, כמו גם מה בדבר חובו על כל ההכנסות שלא עישר עד כה.
והתשב"ץ (שו"ת תשב"ץ חלק ב, קלא) חילק את תשובתו לכמה חלקים. כי בעוד שפסק כי מצד נדרו של אותו אדם עליו להפריש כל פרוטה מתוך עשר שמרוויח, הרי בנוגע לכל אותן מעשרות שלא הפריש עד עתה, פסק התשב"ץ שאינו חייב להפרישן. וטעם הדבר - מסוגייתנו. לפנינו אמר רב חסדא כי המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם. ובגמרא ביארו בטעם הדבר משום שזהו ממון שאין לו תובעין, והמזיק או אוכל ממון שאין לו תובעין פטור מלשלם. ברם, הקשתה הגמרא מהמבואר במשנה (פאה ה, ד) לגבי עשיר הנמצא בדרך ואין לו מה לאכול, עד כדי שעליו ליטול לקט שכחה ופאה ולקבל מעשר עני, שהמשנה פוסקת כי יכול ליטול זאת - אך כשישוב לביתו עליו לשלם לעניים את הסכום שנטל מחלקם של עניים. ואם כן - מקשה הגמרא, נמצא כי אף הנוטל ממון שאין לו תובעים - כלקט שכחה ופאה עליו להשיבם לעניים, ומעתה הוא הדין לאוכל או מזיק מתנות כהונה שלכאורה יהא עליו להשיב תמורתן לכהנים. אך דחה רב חסדא הראיה מהמשנה במסכת פאה, ששם היא רק מידת חסידות להשיב הממון לעניים ולא מעיקר הדין.
ולפיכך פסק גם התשב"ץ כי כיון שאותו אחד שהתחייב כי יעשר את כל הכנסותיו התכוון בזה להפריש אותו מעשר לעניים, ואם כן הרי זה ממון שאין לו תובעין, ולפיכך אם הוא עשיר הרי עליו לשלם משום מידת חסידות. ואם הוא עני הרי אין עליו כל חיוב לנהוג במידת חסידות ולשלם את שהשתמש לעצמו ממעשרותיו עד כה.
ברם מכאן ולהבא, הנדר עדיין חל עליו כדי לחייבו להמשיך ולהפריש מכל הכנסותיו מעשר וליתנם לעניים. אלא שהתשב"ץ פסק לאותו אדם כי אם יש לו ילדים בבית שהוא זנם ומפרנסם - הרי הם קודמים לכל עני שבעולם בזכיה באותם מעשרות, וכדברי הגמרא (כתובות נ, א) על הפסוק (תהילים קו, ג) "אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת", כי הזן את בניו ובנותיו הקטנים הוא שעושה צדקה בכל עת.
אמנם ממשיך התשב"ץ, אם הלה רוצה לצאת מכל ספק ולהישאל על נדרו - יכול לעשות אף זאת, שכשם שפסקו בגמרא בכמה מקומות שניתן להישאל על הקדש, כך ניתן להישאל על מתנות כהונה. וכשם שניתן להישאל על מתנות כהונה כך ניתן להישאל על מתנות עניים. לפיכך, יתכנסו שלשה אנשים ואלו ישאלו את אותו אדם, אם היה יודע שמחמת שכחה עלול הוא לעבור על הנדר - אם היה נודר גם על דעת כן. ומשעה שישיב שלא היה נודר על דעת כן, הרי נחשב זה לפתח חרטה ומתירים לו את נדרו.
