הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "לישנא קמא" / "סתמא דגמרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכד ע"א

 ל"א[= "לישנא אחרינא"= "לשון אחרון"] אמרי לה, אמר רב הונא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי: ואפילו שייר בה כדי מעפורת, אמר ריש לקיש: לא שנו אלא טלית, אבל עור - חשיב, ורבי יוחנן אמר: אפילו עור נמי לא חשיב; איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: עור טמא מדרס, חישב עליו לרצועה וסנדלין, כיון שנתן בו איזמל טהור - דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: עד שימעיטנו מחמשה טפחים כי ממעט מיהא טהור, אמאי? לימא חשיב! הכא במאי עסקינן - דקא בעי ליה למושב זב.

1.
ראה ב"מתיבתא", הערה כד, שה"לחם משנה" מסביר את פסק הרמב"ם, וטוען שאין מחלוקת בין שתי הלשונות בגמרא.

2.
משנה למלך הלכות כלים פרק כג הלכה יא :

... ודע דבגמרא איכא תרי לישני עלה דמתניתין דטלית ולישנא קמא קאמר לא שאנו אלא שלא שייר כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור ולישנא בתרא קאמר ואפילו שייר בה כדי מעפורת ורבינו פסק כלישנא בתרא שכתב ואפילו שייר בה כדי מעפורת משום דלעולם הלכה כלישנא בתרא ואע"ג דבפרק דם חטאת עלה צ"ד פריך סתמא דתלמודא מלישנא קמא אין זה הכרח לומר דהלכתא כלישנא קמא משום דבגמרא התם רצו ליישב מתני' דהתם דלא תיקשי ללישנא קמא אבל לעולם דלהלכה קי"ל כלישנא בתרא ...

ה"משנה למלך" חולק על ה"לחם משנה" וטוען ששני הלשונות כן חלוקים, והרמב"ם פוסק תמיד כ"לשון אחרון", וכך גם כאן.

3.
והוא מוסיף הערה חשובה: במסכת זבחים דף צד הגמרא מקשה על פי "לישנא קמא" בסוגייתנו. אין שם שם אמורא שמקשה, אלא הקושיה היא על ידי "סתמא דתלמודא" [=סתמא דגמרא"], ומתוך כך צריך להניח שזו ההלכה בש"ס. מסביר ה"משנה למלך", שאין הכרח, אלא, שהגמרא שם רוצה ליישב את המשנה גם לדעת "לישנא קמא".

4.
לכאורה, משמע ששיטת ה"משנה למלך" היא, שבסופו של דבר מהעובדה שהמקשן הוא "סתמא דגמרא" אין להסיק מכך שכך הוא סובר להלכה. נראה לי, שברור ממנו, ש"סתמא דגמרא" נכתב על ידי "עורך הגמרא".