הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "בלשון יחיד אני שונה אותה" / "יחידאה היא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קכב ע"ב
בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא? אמר ליה: אינו מטמא, אמר ליה: לימדתנו רבינו אלו שעורותיהן כבשרן ועור הראש של עגל הרך! א"ל: אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה אותה, דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה, חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת, אלעזר בן יהודה איש אבלום אומר משום ר' יעקב, וכן היה ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכום אומר משום רבי שמעון... .
מקבילה - בגמרא [חולין דף נה]:
אמר ליה, למדתנו רבינו: אלו שעורותיהן כבשרן עור בית הפרסות,
אמר ליה: אל תקניטני, שבלשון יחיד אני שונה אותה! דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור של תחת האליה, חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת, אליעזר בן יהודה איש איבלים אמר משום רבי יעקב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה (איש) +מסורת הש"ס: ]איש כפר[+ עיכוס אומר משום רבי שמעון: אחד עור בית הפרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור של תחת האליה
רב אסי הקשה על רבי יוחנן ממשנה. ועל כך עונה לו רבי יוחנן "אל תקניטני...."
1.
רש"י מסכת חולין דף נה עמוד ב:
אל תקניטני - מאותה משנה.
שבלשון יחיד אני שונה אותה - כלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה דר' שמעון קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה.
לפי רש"י כוונת רבי יוחנן לומר שהמשנה היא דעת יחיד – רבי שמעון – וכדברי רבי שמעון בברייתא. וממילא נובע מכך שחכמים [איפה?] חלוקים על רבי שמעון ואין הלכה כרבי שמעון.
2.
תוספות מסכת חולין דף נה עמוד ב:
בלשון יחיד אני שונה אותה - שבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ' החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם.
תוס' סובר שרבי יוחנן טוען שממש יש לו גירסא במשנה שכתוב בה במפורש שזוהי דעתו של רבי שמעון. ולכן זו נחשבת כדעת יחיד.
2.1
משמע מתוס', שחכמים חלוקים על רבי שמעון. אבל איפה ניסוחם של חכמים? ואולי יש לומר, שבכל מקום שמופיעה במשנה/ברייתא רק דעה אחת בשמו של תנא מסויים הרי שברור שחכמים חלוקים עליו מבלי לצטטם.
2.2
ותוס' מעיר על רש"י, שאם נאמר שרבי שמעון לא רשום במשנה אלא שרבי יוחנן אומר, ש"סתם" המשנה היא כדעת רבי שמעון בברייתא, אומר תוס', שלא מתאים לפסיקה, מכיון ש"סתם" משנה "גוברת" על "מחלוקת בברייתא", ונשארת הקושיה על רבי יוחנן. ולכן תוס' עצמו אומר ששמו של רבי שמעון ממש היה בגירסת רבי יוחנן.
3.
ובסוגיה נוספת:
בגמרא: [חולין דף עז]
הנהו גידין רכין דאתו לקמיה דרבה,
אמר רבה: למאי ליחוש להו? חדא, דאמר ר' יוחנן, גידין שסופן להקשו
תלמוד בבלי מסכת חולין דף עז עמוד א
נמנין עליהן בפסח, ועוד: התורה חסה על ממונן של ישראל.
א"ל רב פפא לרבה: ר"ש בן לקיש, ואיסורא דאורייתא, ואת אמרת מאי ליחוש להו? אישתיק.
ואמאי אישתיק? והאמר רבא: הלכתא כוותיה דר"ש בן לקיש בהני תלת!
שאני הכא דהדר ביה ר' יוחנן לגביה דר"ש בן לקיש, דא"ל: אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה אותה.
3.1
נעסוק רק בביטוי המיוחד: "אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה אותה"
רש"י מסכת חולין דף עז עמוד א :
דאמר ליה - ר' יוחנן לריש לקיש בהעור והרוטב דקבעי מיניה עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר ליה אינו מטמא הואיל וסופו להקשות ואמר ליה הרי שנינו ואלו שעורותיהן כבשרן עור הראש של עגל הרך ואמר ליה אל תקניטני בה שבלשון יחיד אני שונה אותה כלומר יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה.
רש"י מסביר שרבי יוחנן אמר לריש לקיש שהמשנה [בחולין דף קכב] ממנה הוקשה לרבי יוחנן היא דעת יחיד – דעת רבי שמעון שמוזכרת בברייתא [חולין דף קכב עמוד ב] – ולכן אין הלכה כאותה.
3.2
תוספות מסכת חולין דף עז עמוד א :
בלשון יחיד כו' - היה שונה במשנה דברי ר"ש ולא כמו שפי' בקונטרס משום דאתיא כיחידאה דבפרק החולץ (יבמות דף מב:) פריך והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה אע"ג דאתיא כר' יהודה וא"ת וממאי דמההיא דפסח הדר ביה ודלמא מההיא דלקמן הדר ביה וי"ל דמסתמא הדר ביה לגבי חבריה.
תוס' מקשה על רש"י: הרי יש לנו כלל "הלכה כסתם משנה" – ובודאי כשמדובר בהלכות שקשורות לרבי יוחנן – וכלל זה נכון גם אם אותה משנה מתאימה לדעת יחיד.
3.2.1
לכן מסביר תוס' שכוונת רבי יוחנן בסוגייתנו לומר, שיש לגרוס ממש באותה משנה "דברי רבי שמעון", וממילא המשנה לא מוגדרת כ"סתם משנה".
3.2.2
לפי תוס' מבוארת לשון הגמרא "בלשון יחיד אני שונה אותה" ולא כתוב: "כמאן, כרבי שמעון".
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תלג:
הרי מבואר מכל אילין דוכתי דאייתינא דדעת הרמב"ם הוא דכל היכא דמוקמינן לסתמא דמתני' כיחיד לאפוקה מהלכתא הוא ולא שייך כלל תו למימר מחלוקת ואח"כ סתם היא הפך דבריו ז"ל והיותר תימה הוא דאיהו גופיה בפ"י דמנחות משנה ג' כתב כדברי הכ"מ יע"ש.
האמנם לא אוכל להתעלם ממאי דאיכא למידק בדברי הכ"מ דהלכות מכירה דמשמע מדבריו דדוקא היכא דאמרינן בש"ס דיחידאה היא הוא דאית ליה להרמב"ם דלא קי"ל כוותיה משא"כ כדקאמר מני ר"פ היא וזה סותר למ"ש איהו גופיה בכל הנך דוכתי דאייתינא דגם במני ר"פ היא משוי להו יחידאה לדעת הרמב"ם
הוא מבדיל בין סוגיה שבה הגמרא קובעת "יחידאה היא" – אין הלכה כמותו, ובין סוגיה שבה הגמרא קובעת "הא מני? רב..." יתכן שהלכה כמותו. לפי זה גם הסגנון "בלשון יחיד אני שונה אותה" גם לפי רש"י דומה ללשון "יחידאה היא".
4.1
וזה עונה גם על השאלה מדוע בסוגייתנו רבי יוחנן לא אמר במפורש "רבי שמעון היא".
5.
גופי הלכות פרק ב - כללי אות ב' כלל פט:
בלשון יחיד אני שונה אותה דתניא. מחלוקת רש"י ותוס' ז"ל בזה [חולין נה:, קכב:] כי פרכינן פעמים לאמורא ממתני', ומשני אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה דתניא וכו', לא בעי למימר דאף דמתני' תני סתמא בלי הזכרת שם תנא אני יודע שהוא דעת יחיד דתניא וכו', דאשכחן בהך ברייתא דהסברא דתני במתני' סתמא מייתי לה בברייתא משמא דיחידאה, זה אינו כלום לסתור סתמיות המשנה, דהא קיי"ל סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, אלא כתבו התוס' בזה וז"ל (חולין דף נה ע"ב) בלשון יחיד אני שונה אותה, פירוש שבמשנה עצמה אני שונה דברי רבי שמעון, אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך הא אמרינן פרק החולץ [יבמות מב:] סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, וכן כתבו התוס' חולין (דף עז ע"א), וחלקו על רש"י ז"ל שפירש שם בלשון יחיד אני שונה אותה דאתיא כיחידאה.
בעל "גופי הלכות" טוען, שהמחלוקת בין רש"י ותוס' בסוגייתנו היא מחלוקת עקרונית.
6.
נקודה זו חשובה מאד ונביא את הסיכום ב"אנציקלופדיה תלמודית":
בחומר להלן מתייחסים גם לביטוי שבסוגייתנו "בלשון יחיד אני שונה אותה".
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה כסתם משנה] טור שסא:
ה. סתם במשנה ומחלוקת בברייתא. משנה השנויה בסתם, בלי מחלוקת, ונחלקו בדבר תנאים בברייתא, הלכה כסתם משנה83. ואמרו בירושלמי שקל וחומר הוא, ומה כששנה רבי במשנה מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם, כשאחרים שנו המחלוקת, ולא רבי, לא כל שכן84. ויש מהראשונים שכתבו שזו מחלוקת אמוראים, ור' יוחנן ותלמידיו הם שסוברים הלכה כסתם, אבל שאר אמוראים חולקים, לפי שהברייתא נשנית אחר המשנה, שר' חייא ור' אושעיא תלמידי רבי היו, והרי זה כסתם ואחר כך מחלוקת, שאין הלכה כסתם, שרבי שנה להם הברייתא לבסוף85.
במקום שהמחלוקת בברייתא היא יחיד אצל רבים, וסתם משנה כדעת היחיד, כגון שאומרים על סתם משנה הא מני ר' פלוני היא, או יחידאה היא, יש סוברים שאין הלכה כסתם משנה86, ואפילו כשלא אמרו בגמרא שהמשנה היא כיחיד, אלא שאנחנו רואים שיש מחלוקת בברייתא וחכמים שם חולקים87. ויש שמוכיחים בדעת ראשונים שסוברים דוקא כשהגמרא אמרה במפורש שסתם משנה זו היא לדעת היחיד שבמחלוקת שבברייתא, כמו שאמרו: מתניתין יחידאה היא88, או שאמרו: בלשון יחיד אני שונה89, הוא שאין הלכה כסתם
