חריפת טובא
חולין קי ע"א
"בסורא לא אכלי כחלי, בפומבדיתא אכלי כחלי; רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא, איקלע לסורא...
אייתוה לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: אמאי תעביד הכי? אמר ליה: מאתרא דרב יהודה אנא, דאכיל...
אמר ליה: חזינא לך דחריפת טובא!
אמר ליה: אי הוית באתריה דרב יהודה, אחוינא לך חורפאי!".
למה הזכיר לו את רב יהודה, ולא ענהו בפשטות את פשר מנהגו: מפומבדיתא אנא דאכלי כחלי?
ומה פשר תשובתו בסוף: "אי הוית באתריה דרב יהודה, אחוינא לך חורפאי!".
אלא שרמז לו,
אמנם חריף מפורסם אתה, כמו שאמרו במסכת עירובין דף סז ע"א: "רב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא", אולם רחוק אתה מלהשתוות בחריפותך לרב יהודה או לתלמידיו. ודע לך שאני תלמידו של רב יהודה וממקום מגוריו של רב יהודה. ואילו היית גם אתה עמנו במקומו של רב יהודה, רק אז היית נעשה די חריף בכדי להבין את עומק חריפותנו. ואם רצונך להתעמת עמי, דע לך שלא תוכל לי, והריני בקי בכל הלכה ומוכן להתמודד עם כל טענה. ממש כמו שהתמודד רב יהודה במסכת קידושין דף ע ע"א בעימותו עם רב נחמן, עד שמרוב בושה, רעייתו הנכבדה של רב נחמן שהיתה בתו של ריש גלותא, שידלה את בעלה שייחדל ויירצה את רב יהודה, פן יתדמה כשאר עם הארץ.
ורב הונא רבך הוא שאישר לרב יהודה שגדול הוא מרב נחמן, ובכך אישר לו להתמודד עמו ולהראותו את חכמתו. ואתה רב חסדא אינך גדול מרבך, כמו שאמר לך במפגיע במסכת בבא מציעא דף לג ע"א: "חסדא חסדא, לא צריכנא לך, את צריכת לי עד ארבעין שנין", וכמו שגם אתה הסכמת עמו כמבואר שם שחשד שוא היה.
