הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "לימא פליגא" ; "תניא כוותיה"; "עורך הגמרא"; "אמורא מאוחר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קח ע"א
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה - כרבי יהודה, דאמר מין במינו לא בטיל, לימא פליגא אדרבא, דאמר רבא: קסבר רבי יהודה כל שהוא מין ומינו ודבר אחר, סלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו"
1.
הערה ראשונה: "לימא פליגא דרבא" – כלומר, הגמרא שואלת האם לומר ש"רב" חולק על רבא. הכיצד? הרי "רב" חי הרבה לפני "רבא" וכיצד יכול לחלוק עליו? ["אמורא מאוחר"], אלא יש לומר שדינו של רבא היה ידוע גם לרב [כמסורת כללית].
1.1
או אולי הגמרא היא זו שמעמידה את שתי השיטות זו מול זו.
2.
תוס' מקשה:
תוספות מסכת חולין דף קח עמוד א:
דאמר רבא קסבר רבי יהודה כו' ... וא"ת אמאי לא פריך מדרבי יהודה גופיה דלקמן קאמר רבי יהודה בברייתא האי לישנא גופיה דקאמר רב הכא אדרבא דמפרש טעמא דרבי יהודה
מדברי תוס' משמע שהקושיה היא מ"רב" על "רבא" [ולא להיפך – כמשמע מפשט לשון הגמ' - וכקושייתנו לעיל]. מכאן ניתן ליישב פעמים רבות בש"ס כשמשמע שהקושיה היא מ"אמורא מאוחר" על אמורא מוקדם, שיש להסביר שהכוונה היא "הפוכה" – הקושיה היא מהאמורא המוקדם על האמורא המאוחר.
3.
שואל תוס' הרי יש ברייתא שאומרת בדיוק כמו דברי "רב", ומדוע לא מקשים ממנה על "רבא" כמו שמקשים מדברי "רב" על דברי "רבא"?
4.
וי"ל ד"לא שמיע ליה" ברייתא כי היכי דלא שמיע ליה לרב דאי ידע ליה רב לא הוה ליה למימר אלא הלכה כרבי יהודה ותו לא
עונה תוס': כנראה ש"רבא" לא הכיר את אותה ברייתא, כמו שכנראה "רב" עצמו לא הכיר את אותה ברייתא, כי אם הכירה היה אומר "הלכה כרבי יהודה" ולא היה חוזר על דברי רבי יהודה באותם מילים.
5.
ועוד י"ל דברייתא דרבי יהודה משמע שפיר דאין ברוטב ששים לבטל החתיכה ...
ותוס' מביא הסבר אחר... [האם משמע מכך, שיש קושי על ההסבר הקודם?]
6.
נעיר כמה הערות עקרוניות:
6.1
משמע מתוס', שאם לשון ברייתא זהה ללשון דברי אמורא סימן שהאמורא לא הכיר את אותה ברייתא.
יש פעמים רבות שהגמרא אומרת על דברי אמורא "תניא כוותיה ד..." ובלשון זהה לדברי האמורא, יוצא אפוא שבכל אותם מקומות יש לומר, שהאמורא לא הכיר את אותה ברייתא, האמנם?
6.1.1
ואולי יש לחלק: תוס' כאן מדבר על ברייתא שמוזכר בה שם תנא – רבי יהודה, והאמורא היה יכול לומר: "הלכה כרבי..." ומתוך כך שהאמורא לא אמר כך סימן שלא הכירה, אבל כשמדובר בברייתא "סתמית" אין הוכחה.
6.2
תוס' טוען שהגמרא לא הקשתה על רבא מדברי הברייתא כי הוא לא הכירה. וכנראה שכוונתו לומר, שרבא כן הכיר את דברי "רב". וקשה מאד: האם כל קושיה בש"ס מבוססת על כך שהמוקשה ידע והכיר את דברי המקור של המקשן? בכלל לא מובן מאליו.
6.3
ויש להסביר שתוס' סובר שקושיות הגמרא [בדרך כלל] משקפות את הדיון בבית המדרש ולא "נערכו" על ידי "עורך הגמרא"! לכן ברור מדוע הגמרא לא הקשתה על רבא מדברי הברייתא, כי באותו בית מדרש של רבא ברייתא זו לא היתה ידועה [לא רק לרבא עצמו אלא היא לא היתה ידועה גם לכל חבריו בבית המדרש!]
