הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והלכתא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קז ע"ב

איבעיא להו: מאכיל, צריך נטילת ידים או אינו צריך? ת"ש, דתני דבי מנשה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אשה מדיחה את ידה אחת במים ונותנת פת לבנה קטן, אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו. אמר אביי: התם משום שיבתא. ת"ש: דאבוה דשמואל אשכחיה לשמואל דקא בכי, אמר ליה: אמאי קא בכית? דמחיין רבאי, אמאי? דאמר לי: קא ספית לבראי ולא משית ידיה, ואמאי לא משית? א"ל: הוא אכיל ואנא משינא! א"ל: לא מיסתייה דלא גמיר, מימחא נמי מחי!
והלכתא: אוכל מחמת מאכיל - צריך נטילת ידים, מאכיל - אינו צריך נטילת ידים."

1.
וכן פוסק הרמב"ם ש"מאכיל – אינו צריך נטילת ידים".

2.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ו הלכה יח:

המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים וכו'. (שם ק"ז ב') מסקנא דגמרא והלכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים מאכיל עצמו אינו צריך נטילת ידים:

3.
ויש לשאול: הרי מדברי "אבוה דשמואל" משמע במפורש שאין המאכיל צריך ליטול ידיו. אם כן, מה מוסיפה הגמרא בסיכום של "והלכתא"?

4.
ולכן נראה ש"אבוה דשמואל" עצמו סיכם ואמר "והלכתא..." כדי לפסוק הלכה לרבים ולא רק לבנו.

5.
ואולי אפשר לומר שהגמרא היא שפוסקת "והלכתא..." [ומתאים ללשונו של ה"כסף משנה"], מפני שרבו של שמואל לא פסק כך, ואולי אפילו שמואל עצמו [ולא אביו] עדיין הסתפק בעניין ולכן בכה לפני אביו.

5.1
הערה: משמע בגמרא ש"שמואל" למד אצל אחד החכמים ולא מוזכר בשמו.

6.
אם הגמרא קובעת את ה"והלכתא" [ולא "אבוה דשמואל"] יש לברר מיהו זה שאמר את הביטוי "והלכתא", בני הישיבה בתקופת שמואל או שמא "עורך הגמרא"? [רב אשי? סבוראים?].
[הרב זיני בספרו "רבנן סבוראי" טוען שזהו פסק "חיצוני" מכיון שגם מפשט הסוגיה יוצא שזוהי המסקנה – כפי שהערנו למעלה].