הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ולא היא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קז ע"א

איכא דאמרי, הכי אמר ליה: אמנא ואחזותא - קפדינן, אשיעורא - לא קפדינן, דתניא: מי רביעית נוטלין לידים לאחד, ואפי' לשנים. ולא היא, שאני התם - משום דקאתו משירי טהרה."

1.
"ולא היא" – אין הדין כך... אלא הדין הוא...

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנג:

"ולא היא, אשכחן בפרק הכותב (וכן בפרק האשה בתרא דף קכ"א א' ובפרק ערבי פסחים גבי יקנה"ז [דף] ק"ג ב' ובפרק המקבל [דף] ק"ד ב') דקאמר על דברי רב אשי ולשון זה לא שייך לפרשו כמו "והלכתא" דלעיל דהכל הוא מדברי רב אשי, כן כתב הר"ם בחידושי סמ"ג ה' חמץ ומצה ובעל נחפה בכסף דף קס"ד ע"ד כתב דנמוקו עמו וז"ל שם דבשלמא הלכתא אפשר לומר שהוא חושש להחמיר ו"הלכתא" היא לקולא
אבל לשון ולא היא משמע שאינה סברא כלל ולא שייך לומר הוא עצמו כן אם לא שנאמר הדרי בי דלא היא אלא ודאי נראה שיתכן לחלוק על דברי רב אשי וכבר רשום בזכרוני שלמדתי בש"ס שאחר דברי רב אשי קאמר תלמודא הלכתא בהפוך אלא שבעונותי שר של שכחה מצוי אצלי ולא ידעתי איזהו מקומן והמחפש אחריו ימצאנו."

לענייננו – "ולא היא..." בא לומר שהדין שהוזכר לפני כן אינו נכון כלל מצד הסברא. ואילו הביטוי "והלכתא" יכול להיות שבא להכריע = רק לחומרא ולא לעיקר הדין.

2.1
בסוגייתנו מדובר על דחיית הוכחה ולכן לא שייך לומר "והלכתא", אבל כנראה שמשמעות הביטוי "ולא היא" היא דחיה ממשית וסופית להוכחה שלא צריך "רביעית", ולכן הדין, הוא שצריך רביעית מים לנטילת ידים.

2.2
הערה: אמנם יש לברר מי כתב את הביטוי "ולא היא", האם תלמידי הישיבה בעת הדיון, או שמא "עורך הגמרא"? נראה לי, ששתי האפשרויות הגיוניות.